רוצה לשתף משהו מעניין שקראתי היום..
לפני שנים רבות, פגשתי אישה שלא חיבבתי ושגרמה לי לתחושה לא נעימה, לכן, החלטתי לנסות את גישת ה"נתינה מובילה לאהבה". יום אחד, הזמנתי אותה לארוחת ערב. לאחר מספר ימים, הצעתי לעזור לה בבעיה אישית ובהזדמנות אחרת, קראתי משהו שהיא כתבה והצעתי לה משוב ושבחים. כיום, יש בינינו קשר חם.
ככל שנותנים יותר, אוהבים יותר. מסיבה זו, הוריכם (שנתנו לכם יותר ממה שתוכלו אי פעם להעלות על דעתכם) ללא ספק אוהבים אתכם יותר ממה שאתם אוהבים אותם. גם אתם, בבוא העת, תאהבו את ילדיכם יותר ממה שהם יאהבו אתכם.
כיוון שאהבה עמוקה ואינטימית נובעת מהיכרות ומנתינה, היא אינה נולדת בן-לילה, אלא נוצרת לאורך זמן – במילים אחרות, היא כמעט תמיד נוצרת לאחר הנישואין. עוצמת הרגשות שזוגות רבים חשים לפני הנישואין היא בדרך כלל חיבה רבה, שמתחזקת עקב המכנה המשותף, הכימיה והציפייה. אלה עשויים להיות זרעי האהבה, אולם עליהם לנבוט ולצמוח. ביום החתונה, הרגשות סוערים, אולם האהבה האמיתית אמורה להיות אז ברמתה הנמוכה ביותר, כיוון שיש לקוות כי היא תגדל ותצמח, ככל שהבעל והאישה יעניקו ויתנו זה לזו.
