תמה לה עוד עונה מופלאה, ושוב טובה יותר מקודמתה, של משחקי הכס. נדמה שכל עונה מצליחה לעבור את הרף של מקבילתה מהשנה שעברה וכך גם הפעם. מוזר שבקולנוע לא מסוגלים ללמוד מאחותם למחצה הטלוויזיה, שבה כל עונה רק משפרת את הסדרה ואילו בקולנוע הגדול והמפואר, כל סיקוול מצליח להרוס מחדש סרטים אהובים (קדימון לאסון הקרוב בדמותו של “היום השלישי….2 הקרב אלינו בבטחה).
אך הפעם הייתי רוצה להתעסק בהיסטוריה האמיתי שמסתתרת מאחורי משחקי הכס. מסתבר, שכשחופרים בסדרה יותר ויותר, מגלים להפתעתנו שכל זאת קרה בעולמינו אנו. היה זה מרגש יותר אם גם אצלנו היו דרקוני מטילי אימה, מכשפות אדומות שיער שמוכנות לשכב עם כל ממזר הנמצא בסביבה, חאליסיות למינן שרק רוצות לשחרר אותנו מעבדות האיפון לחירות המקלות והחצר, או כלבים ענקים ומאולפים להפליא שהיו מרחיקים מאיתנו כל ערס לא רצוי. אבל אנחנו עדיין בעולמינו אנו, ואם זאת, מסתבר שהסוף במציאות היה קצת יותר ורוד לעומת הפנטזיה הגועשת בחוץ.
קחו לדוגמא את ג’ופרי, הילד-מלך האיום שכולנו אהבנו לשנוא, הממזר הסדיסט הוא למעשה אדוארד מלנצ’סטר, בנו של הנרי השישי והמלך-ילד שאהב לערוף ראשים ולצאת למלחמות. מסתבר שגם במציאות היו שמועות על מוצאו של אדוארד אך אין כל ספק שהשיגעון עבר במשפחתו שכן הנרי ה-6 לקה במחלת נפש שככל הנארה עברה לבנו. אך כאן סיפור משתנה לטובה שכן ג’ופרי האמיתי נשבה ע”י אדוארד ה-4 (המקבילית של רוב סטארק) במלחמת השושנים וכשזה שאל את המורד “מדוע אתה נלחם בי?” המורד ענה “הגעתי כדי להציל את מורשתו של אבי”, סטר למלך, הרג אותו והומלך למלך אנגליה. רק דמיינו את זה קורה בסדרה.
ג’ורג’ פלטג’נט, היה אחיינו של אותו אדוארד ה-4,ולאחר מות אביו היה לאחד מיועציו. בזמן מלחמת השושנים, ג’ורג’ בחר לערוק לטובת ג’ופרי ולנטוש את בן משפחתו אך כשנתפס, נכלא והוא להורג בטביעה בתוך חבית יין. אין ספק שת’יאון היקר היה בוחר ללכת שיכור וטובע מאשר מסורס ומצולק.
זורואסטריות. לא, לא זורו הלוחם המקסיקני שכולנו אהבנו, אלא דתם של אנשי פרס שהוקמה ע”H זרתוסרא. באמונה ישנה הבחנה ברורה בין טוב ורע, כאשר ישנו אל אחד אשר מולך הדואג לצדק. התפילה אליו נוצרה בעזרת האש והמאמינים תענו שבמבט לאש יכלו לראות את כוונתו לשמוע את הוראותיו לעתיד. מעניין אם גם לאותם פרסים היו נביאות אדומות שיער שכבשו מלכים וכהנים שהחיו מתים. מה שכן, במהלך ההיסטוריה לא היה כתוב על ילדי שד אפורים ומפלצתיים.
הדמות הבאה הייתה חלק מרכזי בעולם משחקי הכס למרות שלא ראינו אותה אפילו לא פעם אחת (פסל מאבן במרתף חשוך לא נחשב). ליאנה סטארק, אחותו של נד ואהובתו של רוברט היא למעשה לוקרשייה הרומאית. לוקרשייה נאנסה באישון לילה ע”י המלך סקסטוס ולפני שהתאבדה עקב הבושה, פנתה אל אביה וביקשה שיזכור אותה וינקום את מותה. המרד שנוצר בעקבות האונס הוביל למפלתה של האימפריה המונרכית והפחיתה לרפובליקה הרומית. וגם במחזה המגלם את סיפורה מילותיה האחרנות הן “הבטח לי…” הדומות לליאנה “הבטח לי נד”.
ישנם עוד מקרים בהיסטוריה המזכירות את סיפורי משחקי הכס כגון המצור הימי הערבי השני על קוסטנטינופול שהסתיים בצורה דומה לפרק 9 בעונה השנייה כשסטאניס הובס ע”י האש הירוקה. כך גם המצור הערבי נשבר כשהיוונים השתמשו בחומר דומה על מנת לשרוף את הצי הערבי. או כגון סיפור החתונה האדומה שמוזכר באופן דומה בקוג’יקי היפני המספר כיצד הקיסר הראשון עלה לשלטון ע”י הריגתם של כל יריביו הפוליטיים במשתה. כמו בסדרה, גם במיתולוגיה מסופר שהסימן להרג היה שיר.
אז מעתה היזהרו לא רק מספויילרים המשוטטים להם באינטרנט או בספריו של ג’ורג’ מרטין, אלא מההיסטוריה עצמה! לפחות עכשיו יש לנו סיבה למה אנחנו לא רוצים ללמוד היסטוריה.
אורון איצקוביץ’
