לפעמים אנחנו נקלעים למצבים לא נעימים בעל כורחנו. רגעים מתים שאנחנו רוצים לקבור את עצמנו בתוכם. למשל, כשנגמרו נושאי השיחה ואתם מהנהנים מול האדם מולכם. כל אחד מת לחתוך משם אבל אתם עומדים אחד מול השני. בוהים כמו עגלים עד הסוף המר.
רגע מביך, לא נעים ומצחיק בעיקר קרה בין ויקטוריה בקהאם, ההיא מה"ספייס גירלז", אשתו של דיוויד ומעצבת אופנה אלגנטית ושיקית במיוחד, לאחד השחקנים המבריקים בהוליווד: סמואל ל. ג'קסון. המפגש הביזארי התקיים בווימבלדון, במסגרת גמר הגברים, שהיה כנראה פחות מרתק ממה שהתחולל על הספסל כשסמואל מפנים ליד מי הוא יושב והיא קולטת שהוא כנראה לא מורגן פרימן וגם לא לורנס פישבורן.
לא ברור מה היה כל כך קשה להם לומר "שלום". לא היה מזיק ללורנס לשמוע על הטרנדים באופנת החורף ולויקטוריה לדעת למה אין "ספרות זולה 2". אולי היא לא הייתה בטוחה אם הוא מזהה אותה או רק עושה את עצמו לא מכיר ולא היה נאה לה לדבר ראשונה. נחמד לראות שלסלבים יש רגעי חולשה קטנים מהם אפשר להבין שגם הם בני תמותה. חייבים להודות, הרגע הקטן הזה הוא פרייסלס. אכן, מפגשים מהסוג השלישי.
דרך Buzfeed
