תומר שרון, קומיקאי וותיק וחבר ״פלטפוס״ לשעבר, ניהל בחודשים האחרונים שיחות נפש עם אנה שרר, משוררת אותה פגש בפייסבוק. השיחות בין השניים היו וירטואליות בלבד, אך הגיעו על פי דבריו של שרון לרמות כמעט אינטימיות.
ואז הגיע הגילוי המפתיע: בשיחות עם כל מיני אנשים שהכירו את אותה אנה, התברר לשרון שהיא בכלל לא אנה, אלא אתגר מויאל – אמן שכל הזמן הזה השתמש בדמות הבדויה של אנה ודיבר עם שרון, כמו גם עם אנשים אחרים.
ביום שישי בלילה חשף שרון את הסיפור כולו בעמוד הפייסבוק שלו, שם תיאר את כל השתלשלות האירועים:
מי שציפה שפרסום המקרה יסיים את כל הסיפור כנראה לא יודע איך האינטרנט עובד. שרון קיבל במהרה מאות תגובות וליייקים – וגם כמה תגובות מאתגר מויאל עצמו, הן בשמו האמיתי והן בשמה של אנה שרר. מויאל גם כתב את הצד שלו בסיפור בעמוד הפייסבוק שלו:
זה השלב בו הסיפור מתחיל להסתבך, וכמו בכל עימות פייסבוקאי טוב, יש כאלה שמצדדים הן בצד של תומר והן בצד של אתגר. את שני הצדדים הרי אפשר להבין היטב: מהצד האחד אמן רב תחומי שניסה לעשות אמנות, ומהצד השני אדם שמרגיש שהוטעה ונפגע מכך. יש פה גם שאלה מעניינת שנוגעת לאנונימיות והתחזות ברשת. בתחילת ימי הרשת, היה נדיר לצפות ממישהו לחשוף את זהותו האמיתית בצ׳אטים ברשת, אך מאז שפייסבוק נכנס לחיינו הציפיה הזו השתנתה מהקצה אל הקצה. אם פעם כולם התחזו לכולם ברשת, היום אנחנו דווקא מצפים שאנשים ייחשפו בזהותם האמיתית, במיוחד ברשתות חברתיות.
אנה שריר (מתוך פייסבוק)
אתגר מויאל (מתוך פייסבוק)
״הענין שלי נבדק משפטית, אבל גם אם חוק ההתחזות או ההונאה לא מכיל מקרה כזו, השאלה היא אם אנחנו מכילים אותו, ואיך אנחנו מתיחסים למושג האמת ומושג הקרבה והחברות״, סיפר לנו שרון, שגם כתב על זה פוסט נוסף מוקדם יותר היום:
״אין בעיה ליצור פרסונה בדויה בשם האמנות. רבים, כמוהו, וטובים, לא כמוהו, עשו זאת״, סיפר לנו שרון: ״אם הפרסונה מתערבת לאחרים בחיים זה משהו אחר. זו לא אמנות, זו רשעות. הוא ניסה לחזור להיות איתי בקשר דרך הפרסונה אחרי שהפרסונה האמיתית שלו הועפה מחיי כי היא היתה סליזית ודוחה. הוא חטף עלי התקף קנאה שהיה קשור למישהי שיצאתי איתה. כתבתי את זה בפוסט. המקרה הזה הרבה יותר מעניין בהקשר של התגוות אליו ולא בהקשר האישי. שנינו נמשיך בחיינו. יש לי חיים מחוץ לפייס ואני מקווה שגם לו. רק שיעבור מדרכה אם הוא רואה אותי ברחוב. ואם הוא ישלם בבית משפט? נראה״.
קל מאוד להבין שתומר שרון באמת ובתמים נסער מהמקרה. ״אני לא מאמין שסיפרתי לו כל מה שכתוב כאן… יותר מפסיכולוג״, הוא סיפר: ״אני מתוודה שם על טראומות ילדות ועל ענינים אינטימיים לגמרי״. בעוד הוא מבין את השאיפה האמנותית שבפתיחת פרסונה פיקטיבית לקבלת השראה, הוא מאמין שלהגיע איתה לרמות כאלה של אינטימיות בזמן שהצד השני לא יודע שהוא מדבר עם פיקציה היא ״רשעות שאין כדוגמתה״.
מויאל, שמגדיר את עצמו כפרובוקטור, מן הסתם לא מתייחס לעניין בכזו חומרה. לטענתו, האמנות שלו לא באמת פוגעת באף אחד, ושהוא לא שידל אף אחד לדבר איתו. גם התמונה של אנה היא בעצם תמונה שלו שעברה עיבוד פוטושופ. לתגובה החריפה של שרון, שכללה ביטויים חריפים מאוד בתגובות לפוסט המקורי, הוא וודאי לא ציפה.
זה מה שהוא כתב לנו בתגובה על המקרה כולו:
יש כל מיני כאלו שחושבים שאני ניסיתי להתפרסם דרכו, האמת, שלפחות בפייסבוק, אני קצת יותר פופולארי ממנו, הסיפור אולי יכול להיות לעוכרי ולאו דווקא לפירסום טוב. מאז שתומר פרסם את הסיפור, ואנשים גילו, אפילו אנשים שדברתי איתם באופן אישי, כולם לקחו את העניין בצורה חיובית, עניינית, בהומור, עם הרבה הערכה כלפי כל הפרויקט שהוא מן האמנות הטוטאלית, נכון שחלק מהאנשים, במיוחד מהמעגל שלו וגם כמה מהמעגל שלי, לקחו את הסיפור כמשהו לא לגיטימי ופוגעני, לא הייתה לי כוונה לפגוע, תמיד הדגשתי את חוסר הממשיות של אנה, ואי יכולת לתקשר איתה בצורה שמעבר לצ’ט- שיחות טלפון, הקלטות, וידאו, פגישה אישית.
ראוי לציין שגם בצ’ט, הבהרתי שאנה אינה יכולה להיות מושא רומנטי, שאני בקשר עם מישהו ואוהבת אותו בצורה בלתי ניתנת לערעור, מעבר לכך, ציינתי שאורך חיי מוגבל ואני כאנה עומדת להתפוגג בקרוב, כשנשאלתי, מחלה או התאבדות, עניתי משהו כזה, מעיין התאבדות מתוארכת. והכוונה הייתה כמובן שבהשקת הספר של אנה הסיפור יתגלה יחשף וזה יהיה רגע השיא של הפרויקט האמנותי, אנה שרר, אני חוזר, לא רק שיריה של אנה הם יצירת אמנות בשם עט, אנה עצמה היא יצירת אמנות, וככזו, בראתי עבורה ביוגרפיה מופרכת (מנהלת תוכן בזארה?? הגבר שלה לא מרשה לה לצאת מהבית ומצד שני היא מצטלמת בתמונות בוטות עם אמירה מינית חזקה, היא איתו מאז שהיא זוכרת את עצמה אבל הם לא שוכבים. נו באמת…).
שיריה של אנה מוערכים בסצינה הפואטית, שיריה פורסמו בשני עמודי שירה, ללא עזרת “יחצנותו” של תומר, גם אנה בדיוק כמו אתגר, היא פרסונת רשת היא יותר פופולארית מתומר שרון, לראייה כמות התגובות והלייקים לפוסטים שלה עוד לפני הפרשייה שהם חסרי תקדים לדמות שעלתה לאויר בינואר האחרון.
לא רציתי לעשות מזה הון תקשורתי או כלכלי רציתי רק לקדם את הספר של אנה, ואת האמנות שלי, תומר פנה אליי בתור אנה, אני לא הייתי מפרסם את השיחות איתו או מנסה לעשות מזה עניין תקשורתי, אנה הצליחה לבד בזכות עצמה. כשנודע לתומר על הנושא (הוא שאל חברה משותפת ששאלה אותי, הודיתי בנושא, והיא העבירה לו) הוא כמובן מיד איים בצורה אלימה ובמכות, וגם בהשפלה ציבורית (“אני אמצא דרך לגרום שרוק ינזול גם מהפנים שלו ואם את גם בעניין גם משלך” “תביעה? אני אפרק לו את הפנים” “…אתה זבל וצפה לפגיעה ובלי קשר השירים מעולים” “…אני חושב שהוא גאון. אבל הוא שק של חרא והוא ישלם מחיר”), גם כלפיה וגם כלפיי, הכל מתועד מכיוון שהכל בהודעות בסלולרי.
לגבי טענתו של תומר שאני רוצה שיכירו אותי ושרק בזכותו מכירים אותי בביצה או משהו כזה אני יכול רק לגחך, ספר השירים שלי כאתגר מויאל עומד לצאת בהוצאת הספרים “עיתון 77” המתמחה בשירה, ללא כל קשר לפרשה, אני פרסונה אהובה במעגל השירה העברית ומוזמן באופן תמידי לקרוא משיריי. אני עורך דף שירה פופולארי בפייסבוק בשם “שירא פואטת” אני צלם סטילס שמתפרנס מצילום מסחרי ואמנותי, בין השאר עבור מותגי אופנה בין לאומיים, פורטרטים בהזמנה אישית ושיתופי פעולה יצירתיים.
יש לי תחושה שמי שנהנה מיחסי הציבור של הפרשייה הזו הוא לא אנה ולא אני. מבחינתי היה נכון לפרסם את הסיפור בערב ההשקה של הספר של אנה, שיוצא במהדורה מוגבלת, ואמור היה להיות במעגל האנשים האוהד של השירה עצמה ושל יצירת האמנות, הזמנית כפרסונה והעל זמנית כפואטיקה שתישאר גם אחריה. אשמח לצרף שמות של אנשים שגילו שאנה היא אני אפילו דרך הפוסט של תומר במקרה, והם חברים של אנה שיגידו על העניין רק דברים טובים.
תומר שרון ביקש להוסיף:
תחרות פופולריות עם החרא הזה זה הדבר האחרון שמעניין אותי. איכפת לי אם הוא פרסונת רשת יותר ממני? הוא חושב שזה הענין? שיותר מעשרים שנות קריירה בתחומים רבים רורועדות ולו לרגע בגלל ההשוואה איתו?
הענין הוא המוסריות של המעשה שלו ולא שום “אמנות”. בימים האחרונים אני משמש מרכז מידע לנפגעות אתגר מויאל, וכמות הסרחון שנושבת מכיוונו מגיעה לאזורים קיצוניים. אם ברגע של רתיחה חמש דקות אחרי שגיליתי את התרמית אמרתי שאפרק לו את הפנים זה די מובן. רבים מאוד היו עושים את זה באמת…אני מעדיף לחכות לבית המשפט
בשיחה איתנו, אתגר מויאל הכחיש בתוקף את המשתמע מ״מרכז מידע לנפגעות אתגר מויאל״, וציין שמדובר בהשתלחות חסרת שחר.
תודה ל-Assaf Megidash על הטיפ. תמונה: Etan J. Tal CC-BY-3.0
