ג’ים וולף נלחם בויאטנם, נפגע נפשית, ומאז חייו התדרדרו לחיי מצוקה של אלכוהוליזם, חוסר בית וחוסר תקווה.
סיפורו אינו נדיר, יש רבים מאוד כמותו.
רוב בליס החליט לעזור לג’ים בדרך מקורית. במקום להעניק לו טיפול שיקומי שגרתי, הוא עזר לו לראות את עצמו מחדש.
במשך שעות עבר ג’ים ‘שיפוץ’ מאסיבי של חזותו החיצונית: גילוח, צחצוח, תספורת ולבוש.
ואז נתנו לו להביט במראה.
מראה היא סמל למודעות עצמית.
רגע אחד עצמתי, מדמיע, של אדם הרואה את עצמו מחדש. בבת-אחת.
רגע אחד שממנו נפרש תהליך שיקום, בניה וצמיחה; שינוי שאולי לא יכל להתרחש בדרך אחרת. רגע שמתניע את הנשמה ומעורר את כל כוחות הנפש מחדש.
מה בעצם קרה?
התדמית שיש לאדם על עצמו היא אולי התבנית העמוקה והמושרשת ביותר. בהתאם לדימוי העצמי אנו מפרשים את כל חוויותינו.
התדמית היא כל מה שאנו משלימים אחרי אחרי “אני…” (I AM)
שינוי הדימוי העצמי הוא גם שינוי המציאות הנתפשת והמפתח לכל שינוי אישי ופריצת דרך.
זהו תהליך ארוך, אבל הוא מתחיל בצעד אחד. בהצלחה, ג’ים – ובעצם בהצלחה לכל אחד מאיתנו העובר את אותו תהליך!
הנה הסרטון הויראלי של בליס (16 מליון צפיות עד כה).
הקליקו כאן לפוסט המלא מתוך הבלוג של אורן פרבר
