המסע של אסתר-תמר מזרחי (שם בדוי) החל באירוע מטלטל בגיל 17, כשתאונה קשה הותירה בה שברים
גופניים ונפשיים. מתוך מציאות לא פשוטה היא בחרה לחיות – לא רק לשרוד אלא לבנות את חייה מתוך שליחות:לסייע לאחיותיה, להשלים את לימודיה, להמשיך להתקדם – ולחפש בכל שלב את הדרך לעזור לאחרים. בימים אלו היא הוציאה לאור עם מיכאל אלבוים את הספר “לצעוק בדממה” (צמרת הוצאה לאור)
“יש אנשים שנולדים אל שליחות, ויש כאלה שהשליחות נולדת דרכם – מתוך משבר, קושי ולעיתים גם מתוך שתיקה ארוכה”.
כך בדיוק מתארת אסתר-תמר מזרחי (שם בדוי), אמא לחמישה, מרצה, בלנית, חוקרת ומחזקת נשים – את סיפור חייה.
בשנים האחרונות היא הרגישה שהגיע הזמן לא רק לחיות את המסע – אלא גם לשתפו. מתוך כך נולד ספרה “לצעוק בדממה” (צמרת הוצאה לאור), אותו כתבה בשיתוף הסופר מיכאל אלבוים ובימים אלו נמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ ובחנויות המקוונות. לא מדובר בספר רגיל, אלא בקריאה עדינה ונוקבת גם יחד אל כל אדם המבקש אור בתוך כאב, תקווה – בתוך משבר.
ביום רגיל אפשר לפגוש את אסתר-תמר מזרחי כמרצה באקדמיה, כאמא לחמישה וכעובדת בשירות הציבורי, ובערבים – בלנית במקווה. אולם מאחורי החזות היציבה והשלווה מסתתר סיפור שקט וכמעט בלתי נתפס, שנכתב בגוף ובנפש, וכעת יצא לאור. ספרה החדש מביא את הסיפור שלא העזה לכתוב לבד: הישרדות, אמונה, ריפוי ושליחות.
היא מודה כי התגובות לספר לא מפסיקות להגיע אליה. “כל אחת קוראת בו את עצמה. אישה שחוותה שתיקה, גבר שמרגיש אשמה ונפש שמבקשת ריפוי – הם כותבים לי: ‘הספר שלך נתן לי אור בקצה המנהרה’. וזה כל מה שרציתי”, היא מגלה.
המסע של אסתר-תמר החל באירוע מטלטל בגיל 17, כאשר תאונה קשה הותירה בה שברים גופניים ונפשיים ושמה קץ לילדות הקשה שעברה, אך גם פתחה דף חדש. היא נפגעה באורח קשה: קריש דם במוח, שברים בגולגולת, בעיות מוטוריות וזיכרון, גוף שבור ונפש מדממת. מתוך המציאות הלא פשוטה היא בחרה לחיות, לא רק לשרוד אלא לבנות את חייה מתוך שליחות: לסייע לאחיותיה, להשלים את לימודיה, להמשיך להתקדם ולחפש בכל שלב את הדרך לעזור לאחרים. במקום לשקוע ברחמים עצמיים היא טיפלה לא רק בעצמה, אלא גם בשתי אחיותיה שנפצעו עימה. למרות הכול היא סיימה תיכון, התגייסה לצה”ל על אף התנגדות אביה והמשיכה לרקוח חיים נדבך אחר נדבך.
הספר לצעוק בדממה מאת אסתר – תמר מזרחי ומיכאל אלבוים צילום: צמרת
אסתר-תמר: “בחרתי בחיים לא כי הייתי חזקה, אלא כי לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר. ידעתי שמה שלא אשבור בתוכי, יבנה אותי. כפי שלימד הרבי מליובאוויטש, אין יהודי מיותר בעולם וכל אחד הוא שליח – גם אם עבר קושי וגם אם נשבר לרגע. הרבי לימד אותנו שדווקא הנפש הצמאה יכולה להפוך למקור של אור גדול. זו הגישה שמלווה אותי בכל דרכיי”.
במשך השנים היא למדה מגוון תחומים: רפואה טבעית, חינוך, אימון אישי, חסידות והדרכת טהרה, אך לא לשם תארים אלא מתוך הבנה שכל תחום כזה הוא כלי נוסף בעבודת השליחות: להקשיב, לחזק, לרפא ולבנות.
בשבעה באוקטובר 2023, כשהמדינה כולה רעדה, גם בתוכה התרחש משהו. אסתר-תמר: “רגע המלחמה פער אצלי חלון. הרגשתי שהגיע הזמן לומר את מה שנחנק לי בגרון. לא עוד להשתיק את הילדה ההיא שנפגעה ולא עוד להתבייש בצלקות. יש כל כך הרבה אנשים שמסתובבים עם כאב, פגיעות מיניות וטראומות – ושותקים. אני רציתי לתת לצעקה הזאת קול, אבל בצורה שתאיר ותהפוך אותה לקריאה פנימית לחיים חדשים. כך נולד הספר – לא כרומן בדוי ולא כווידוי דרמטי, אלא כעדות של נשמה שבחרה לצעוק בשקט ולעורר אחרים לראות את עצמם באור חדש”.
במילים אישיות, עמוקות ולעיתים גם נוגעות בעולמות של חלום ותחושה, היא מספרת על רגעים שבהם הרגישה השגחה פרטית מהבורא ועל משפטים פנימיים, שעצרו אותה מליפול והזכירו לה את דרכה. “בלשון החסידות, בכל רגע יהודי יכול לברוא עולם חדש. זו לא סיסמה, אלא בחירה. בכל בוקר יכולים כל יהודי ויהודייה להחליט: היום אני בונה והופך את השבר לאבן פינה”, היא אומרת.
בימים אלו מעבירה אסתר-תמר שיעורי חסידות לנשים, מלווה תהליכים של התחזקות רוחנית, פועלת במסגרות של טהרת המשפחה, ומשמשת ככתובת עבור נשים שמבקשות חיזוק ועדינות. היא עושה זאת מתוך צניעות, רוך, ובעיקר אמונה – בכוחה של כל אישה להיות נר קטן שמאיר באור גדול. “אם יש דבר אחד שלמדתי זה שדווקא מהמקום שנראה סגור אפשר לצמוח. השבר הוא לא הסוף, השתיקה אינה מחסום ומה שנראה כקושי יכול להפוך לדלת לגילוי של אור השם. הספר ‘לצעוק בדממה’ איננו רק תיעוד של מסע אישי, אלא קריאה עדינה אך חזקה לכל אחת ואחד: אל תוותרו. בתוך הלב – יש אור, ובתוך הדממה יש קול שמבקש להיגאל”, היא מסכמת באופטימיות.
