"נולדתי בירושלים, "פותח יצחק זאב כהן את סיפור חייו שהפך אותו לסופר בסדרת הספרים: "בחושך בוקע אור" (יצאו לאור כבר חלק א' "שקיעה" וחלק ב' "אשמורת" בהוצאת 'מדיה 10'). קולו שקט אך בטוח כשהוא מגולל את סיפור התבגרותו במשפחה חרדית מתמודדת. מבעד למילים המדודות מבצבץ סיפור מרתק של מאבק בין שאיפה לשלמות רוחנית לבין מציאות חיים מאתגרת, בין תמימות ילדות לבגרות מפוכחת שמסרבת לנטוש את ערך התמימות.
בגיל שנתיים עבר יצחק עם משפחתו לשכונת רמת שלמה בירושלים, המוכרת גם כ'רכס שועפט'. השכונה החרדית החדשה, המבודדת בין רמות לשועפט והגבעה הצרפתית, היוותה את הרקע לשנות ילדותו המעצבות. כילד הצעיר במשפחה של תשעה ילדים – שתי בנות ושבעה בנים – הוא זוכר את עצמו כילד תמים ושמח, למרות המורכבות בבית. "טוענים שהייתי פעוט מוקף בצומי וזורח בחיוכים," הוא משחזר. "הייתי תמים מאוד. לעיתים בתמימות פישלתי בבית עם חוקים נוקשים. לפעמים פגעתי בעצמי ובאחרים בלי כוונה ולפעמים היה קל לפגוע בי." בגיל חמש, חוותה המשפחה טלטלה משמעותית כשהוריו נפרדו לאחר תהליך ארוך. "כל המערכת שהייתה עד אז התפרקה והכאוס שלט," הוא מתאר. "הרבה כעס, אלימות, העדר כללים ובלגן מכל סוג." המשפחה התמודדה עם שינוי דרמטי, כשהאמא מנסה לשמור על שגרה ותפקוד באמצעות מערכת של עונשים ופרסים. "היינו תשעה אחים, הגדולה כבר בת מצווה והקטן בן חצי שנה, כולם זועמים, מתוסכלים ומלאי חיים," הוא מתאר את התקופה הסוערת. "זה היה כאסח אמיתי."
בשנים שלאחר הפרידה,יצחק נע בין בתי הוריו ובתי דודיו. תקופה מסוימת התגורר אצל דודתו הגדולה עם אחיו, אך המעברים לא תמיד היטיבו עם נפשו הצעירה.. "לא באמת שאלו אותי," הוא מציין. "ובשבילי זה לא היה מוצלח."
חיפוש פילוסופי בגיל צעיר
מה שמייחד את סיפורו של יצחק הוא התודעה הפילוסופית העמוקה שפיתח כבר בגיל צעיר. "מגיל אפס רציתי להגדיר לעצמי למה אני מחויב ומה השאיפות שלי," הוא מספר. התמודדתי עם שאלות פילוסופיות ופסיכולוגיות: מה הקב"ה רוצה ממני? מהי מטרת חיי? האם שאיפותיי הרוחניות והאישיות סותרות זו את זו? התהיתי על טבע האדם – מדוע אנשים רבים למרות שכולם טוענים שהם רוצים להיות טובים? היכן נמצאת האמת האבסולוטית המשותפת לכולם? שאלות קיומיות הטרידו את מנוחתי: "האם יש אמת אבסולוטית? האם יש טוב אבסולוטי? וכיצד אפשר להגיע אליהם? איפה הנקודה האבסולוטית שבהכרח מחברת את כל היצורים?" חייו המורכבים היו בית הספר הטוב ביותר למחקר זה – בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. בהתמודדות עם שאלות מהותיות מזווית יהודית ואנושית, למד כיצד לשלב בין ההשקפה היהודית לבין התפיסה האוניברסלית.
שנות הישיבה קטנה: עימות בין עולמות
תקופת הישיבה הקטנה הביאה עימה אתגרים חדשים. העימותים שחווה בבית וכבר די נרגעו, פתאום התעצמו והפכו למאבקים אידיאולוגיים. "העימותים כבר לא היו על מי יסדר את המטבח או יוריד את הכלים בשולחן שבת, אלא הרבה יותר על דעות ועקרונות," הוא מסביר. בישיבה מצא יצחק דמויות חינוכיות משמעותיות. "ראש הישיבה היה אדם ייחודי מבחינה למדנית ומוסרית," הוא מספר. "בשנים הללו, אצלו ואצל המשגיח, עיבדתי ופיתחתי פי כמה את האישיות ותפיסת העולם שלי. אך דווקא בזמן ההתחזקות בא משבר בבית. "סבלתי משנאה ורדיפה על רקע דתי," הוא מעיד. "שוב אני האח הקטן שכמעט כולם מנסים ללמד אותו לא להיות עקשן. 'תהיה חכם ולא צודק,' אמרו לי תמיד.."המשבר הגיע לשיאו בקריסה רגשית. "ממצב של בחור שמשתדל להיות צדיק, מתפלל בכוונה ומברך בכוונה, לומד כל היום ונזהר לא לומר לשון הרע… נהייתי מותש וממורמר עד שקרסתי למיטה," הוא מתאר. "כמעט לא לומד, לא מתפלל… רק לישון ונגן MP3. "רק הלב והמוח עובדים כל הזמן. מחפשים תשובות…
שנות הישיבה גדולה – מציאת האור בחושך
אך דווקא מתוך המשבר העמוק צמחה תובנה חדשה. "התמימות נאבדה כמעט לגמרי, אבל האמונה איתנה," הוא מעיד. "הקשר שלי עם הבורא חזק כמו הקשר לנשמה. הקשר החזק ביותר לחיים." למרות כל הסיבות לעזוב את עולם התורה, בחרתי להישאר – בחירה שנגדה את כל כללי הפסיכולוגיה.בתקופת ישיבה גדולה מצאתי מרגוע. יכולתי ללמוד כרצוני ולחיות על פי אמונתי. התחלתי ליצור קשרי חברות בריאים, ולמרות שהייתי עדיין רגיש וטעון מהטראומות, למדתי להיות טוב יותר. העמקתי בספרי מוסר שלימדו אותי להיות חיובי ומכיל.
במהלך השנים פיתח יצחק תפיסה ייחודית לגבי אתגרי האמונה: "יש אדם שהניסיון שלו משמים הוא כזה: אינך יכול לעשות דבר. לא נותנים לך לקיים אפילו מצוות. למרות שאתה רוצה… והניסיון שלך, הוא לנסות לצאת מזה כיכולתך, ובינתיים העיקר להישאר באמונה. בשמחה. בהכרת הטוב."בגיל עשרים החלטתי לכתוב ספר – לא את סיפור חיי האישי, אלא יצירה ספרותית מלאת השראה המשלבת אמונה, מוסר ופסיכולוגיה יהודית. כך נולדה סדרת "בחושך בוקע אור", המתארת תהליכי דעיכה וצמיחה דרך ארבעה ספרים: "שקיעה", "אשמורת", "שחר" ו"זריחה". הספרים מציגים דמויות מגוונות מהחברה הישראלית, כל אחת עם סיפורה וזווית ראייתה הייחודית. במרכז עומד עולם הישיבות, על ערכיו וחוויותיו. בחרתי בשם העט "בן ישיבה" כדי להדגיש את נקודת המבט ממנה אני כותב.
כיום, לאחר התמודדויות אישיות נוספות, למידה ועבודה חינוכית, אני ממשיך לכתוב ולהתפתח. אני מאמין שסדרת הספרים מביאה בשורה חשובה. הצגה אותנטית ורגישה של עולמות שונים בחברה הישראלית, ההתפתחות של עולמות אלו במשעולי ההיסטוריה, תוך דגש מיוחד על העולם התרבותי הישיבתי, מתוך אהבה וכנות.
מבט לעתיד
סיפורו של יצחק מהווה עדות מרתקת למסע התבגרות בעולם החרדי, לכוחה של אמונה בתוך מציאות מורכבת, ולחיפוש המתמיד אחר משמעות ואמת פנימית. זהו סיפור על התמודדות עם משברי חיים, על שמירת זהות בתוך קונפליקט, ועל הכוח למצוא אור גם בתקופות החשוכות ביותר. מסיפורו עולה תמונה של אדם שלמרות הקשיים והמשברים, הצליח לשמור על ליבת אמונתו ולצמוח מתוך הכאב. סיפור שמזכיר לכולנו שלעיתים דווקא הדרך המפותלת והמאתגרת היא זו שמובילה לצמיחה האמיתית.
