סעיף 45 לחוק הירושה מאפשר למצווה לקבוע בצוואה הוראות שיחייבו את היורש לעשות פעולה מסויימת או להימנע מלעשות פעולה מסויימת לגבי החלק שיירש בעיזבון. מדובר למעשה בהגבלות שהמצווה רשאי להטיל על היורש לגבי אופן יכולתו של היורש לנהוג בירושה שקיבל מהמצווה.
לדוגמא, המצווה רשאי לקבוע בצוואתו שהוא מוריש לבנו את דירת המגורים שלו אולם הוא מחייב אותו שלא להשכיר אותה לצד שלישי, או שהוא מוריש לו את מניותיו בחברה שבבעלותו, אולם הוא גם מחייב אותו לתרום מדי שנה לצדקה סכום מסויים מרווחי החברה.
וכך קובע סעיף 45 לחוק הירושה:
“45. חיובי היורש.
“המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מעשותו, במה שקיבל מן העזבון; מילויו של חיוב כזה יכול לדרוש כל מי שמעוניין במילויו, ואם היה בדבר ענין לציבור – גם היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו.”
עם זאת, המחוקק גם מגביל את אפשרותו של המצווה לגבי סוג החיוב שבאפשרותו להטיל על היורש. סעיף 38(א) לחוק הירושה קובע שאם החיוב הינו בלתי חוקי, או בלתי מוסרי, או בלתי אפשרי, אזי החיוב יהיה בטל, אם כי אין בביטול החיוב כדי לבטל את הזכייה שהחיוב היה מוטל עליה.
קביעת מנגנון פיקוח על ביצוע הוראות הצוואה
הסיפא של סעיף 45 לחוק הירושה קובעת שכל מי שיש לו עניין במילוי החיוב שמוטל על היורש רשאי לדרוש את מילויו, ואם מדובר בדבר שיש בו עניין לציבור, אזי גם היועמ”ש לממשלה או בא כוחו רשאי לדרוש זאת.
בת”ע 3040/01 עזבון המנוח הולנדר נ’ ה.ג. נקבע שכאשר קיים חשש סביר שהיורש עלול להפר את הוראות המצווה ולא לקיים את החיוב המוטל עליו, אזי מי שהחיוב נקבע לטובתו רשאי “להקדים תרופה למכה”, ולעתור לבית המשפט בבקשה למתן סעדים לשמירה על זכויותיו. כלומר, סעיף 45 לחוק מאפשר למעשה לבית המשפט לקבוע מנגנון פיקוח על ביצוע הוראות הצוואה.
פסק דין זה עסק בשני בני זוג שלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. בני הזוג ערכו בשנת 1997 צוואה הדדית משותפת שבמסגרתה כל אחד מהם ציווה את כל רכושו למי מביניהם שיוותר בחיים “אך זאת בכפוף לתנאי מפורש, שהנשאר בחיים, יעשה שימוש ברכוש זה לכל צרכיו ומחסורו, אך בשום אופן, לא לשם העברתו לאחרים או לצרכיהם של אחרים.”
בנוסף נקבע בצוואה שלאחר פטירתו של בן הזוג שנותר בחיים, יעבור העזבון זה שנפטר ראשון וכל רכושו של
הנפטר אחריו בשלמותו לבנו של בן הזוג מנישואיו הקודמים ולשתי בנותיה של בת הזוג מנישואיה הקודמים.
בן הזוג נפטר ראשון, ולאחר מותו הגיש בנו מנישואיו הקודמים תביעה שבה ביקש מבית המשפט, בין היתר, למנות מנהל עיזבון לעזבון המנוח שיוודא שבת הזוג תקיים את החיוב שמוטל עליה לפי הצוואה להשתמש בעזבון המנוח אך ורק למען צרכיה ומחסורה בלבד.
התובע נימק זאת בכך שהוא חושש שבת הזוג לא תקיים את החיוב שמוטל עליה לפי הצוואה, ושהיא תשתמש בעזבון לא רק לצרכיה ומחסורה, אלא גם למטרות אחרות, שיביאו לכך שהוא לא יקבל דבר מהעזבון. להוכחת טענתו ציין התובע שהבת הזוג מכרה מכונית שהיא קיבלה בירושה, ובנוסף לא ברור האם דמי השכירות שמתקבלים מהדירה שקיבלה בירושה משמשים רק לצרכיה או לאו.
בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע שזכותו של התובע להגן על זכויותיו על-פי הצוואה. עוד נקבע שיש ממש בחששו שבת הזוג של המנוח לא תקפיד על שימוש בעזבון רק “לצרכיה ולמחסורה”, ושהיא עלולה להעביר את העזבון או חלקו לאחרים, ועל כן יש לפקח עליה על מנת לוודא שהיא תשתמש בנכסי העזבון אך ורק לסיפוק “כל צרכיה ומחסורה”. בהתאם לכך נקבע, בין היתר, שיש למנות מנהל עיזבון שיעשה את כל הדרוש על מנת לבצע את הצוואה, ויוודא שבת הזוג תשתמש בעיזבון רק לצרכיה ומחסורה.
מה ההבדל בין “חיוב יורש” (סעיף 45) לבין יורש על תנאי דוחה או מפסיק (סעיפים 43 ו-44)
סעיף 45 לחוק הירושה קובע כאמור שהמצווה רשאי לחייב את היורש לבצע או לא לבצע פעולות מסויימות בעזבונו.
בצד סעיף זה, קיימים גם סעיפים 43 לחוק הירושה, שעוסק בהסדר יורש על תנאי דוחה (שקובע שהיורש יזכה בעזבון בתנאי שיתקיים תנאי מסויים או יגיע מועד מסויים), וסעיף 44 לחוק הירושה, שעוסק בהסדר יורש על תנאי מפסיק (שקובע שהיורש יחדל מלזכות בעיזבון במידה שיתקיים תנאי מסויים או יגיע מועד מסויים).
בפסיקה נקבעו מספר הלכות שדנות בהבדל בין “חיוב יורש”, לפי סעיף 45 לחוק הירושה, לבין “יורש על תנאי דוחה” לפי סעיף 43 לחוק או “יורש על תנאי מפסיק”, לפי סעיף 44 לחוק.
ראשית, אי קיום תנאי לפי סעיפים 43 או 44 לחוק עשוי להביא לביטול ההוראה. לעומת זאת, כאשר מדובר באי קיום חיוב לפי סעיף 45 לחוק, ההוראה עדיין קיימת, אך ישנה זכות אישית לכל מי שמעוניין בביצוע החיוב (ואם מדובר בעניין ציבורי, גם היועמ”ש או בא כוחו) לתבוע את קיומו (ת”ע 3040/01 עזבון המנוח הולנדר נ’ ה.ג).
שנית, כאשר מדובר ביורש על תנאי דוחה לפי סעיף 43 לחוק, אזי עד שיתקיים התנאי הדוחה, אין ליורשים זכות לרשת והנכסים נשוא התנאי נשמרים בינתיים בידי הנאמן. לעומת זאת, כאשר מדובר בחיוב יורש לפי סעיף 45, היורשים זכאים לרשת מיד את הנכסים, אך מוטל עליהם לקים את החיוב שהוטל עליהם (רע”א 5715/95 וינשטיין נ’ פוקס).
שלישית, כאשר מדובר בחיוב יורש לפי סעיף 45 לחוק הירושה, המצווה רשאי לחייב את היורש לעשות או לא לעשות פעולות שנוגעות אך ורק למה שהוריש לו מן העיזבון. לעומת זאת, כאשר מדובר בקביעת יורש על תנאי דוחה או מפסיק, המצווה רשאי להתנות את זכיית היורש בביצוע פעולות בנכסים של היורש עצמו, שאינם בגדר העיזבון, לרבות העברתם לאחרים (ע”א 119/89 טורנר נ’ טורנר; ע”א 765/81 צ’סלר נ’ עזבון המנוח מנדל ישראל).
מה ההבדל בין “חיוב יורש” (סעיף 45) לבין “יורש אחר יורש” (סעיף 42)
סעיף 42 לחוק הירושה מאפשר לקבוע בצוואה הסדר של “יורש אחר יורש”, באופן לפיו המצווה רשאי לקבוע שרכושו יועבר בתחילה ליורש ראשון, וכי מה שיישאר מעזבונו לאחר מות היורש הראשון, יועבר ליורש השני.
במסגרת ע”א 545/87 דפנה גרינברג נ’ לביה שטיין נדונה השאלה כיצד יש לסווג הוראת צוואה שמחייבת את היורש הזוכה להעביר בירושה ליורש שני את מה שיישאר לו אחרי מותו מהרכוש שהוא קיבל מהמצווה: האם המדובר בהסדר של “יורש אחד יורש” לפי סעיף 42 לחוק הירושה, או שמדובר ב-“חיוב יורש” לפי סעיף 45 לחוק הירושה.
תיק זה עסק בשני בני זוג שלא היו נשואים זה לזה בשם שמעון קסטנר ויהודית רייטר. כל אחד מבני הזוג ערך צוואה בשנת 1971 שבמסגרתה הוא ציווה את כל רכושו לבן הזוג השני. עם זאת, יהודית רייטר כללה בצוואתה גם הוראה שחייבה את שמעון קסטנר להעביר לנכדתה של אחותה, דפנה גרינברגר, את כל מה שיישאר לו מהרכוש שהוא יקבל ממנה וזאת בנוסח הבא: “מחייבת אני את שמעון זאב קסטנר, שמהרכוש שיקבל אחרי בירושה על סמך צוואה זו ייתן בירושה לדפנה גרינברגר נכדתה של אחותי… מה שיישאר אחרי מותי“.
פסק הדין בתיק זה קבע שיש לסווג הוראה זו כחיוב יורש לפי סעיף 45 לחוק הירושה, וכי ההבדל בין סעיף 45 לסעיף 42 מתבטא בכך “שבעוד שעל-פי סעיף 42 לחוק הירושה מתבצע רצון המוריש הראשון ישירות מכוח צוואתו שלו, הרי סעיף 45 לחוק הירושה מדבר על-כך שהיורש הראשון מצווה על-ידי המוריש לבצע פעולות שונות, ורק באמצעות פעולותיו שלו עשוי לזכות אדם שלישי.”
כלומר, בניגוד לסעיף 45, ההסדר של יורש אחר יורש לפי סעיף 42 איננו מותנה בביצוע פעולות על ידי היורש הראשון, כך שהיורש השני יכול לזכות באופן ישיר ביתרת העיזבון לאחר מות היורש הראשון, ומבלי שהדבר יותנה בביצוע פעולות על ידי היורש הראשון.
פנו אל עורכת הדין אסתר שלום, האמונה על ניהול תיקי דיני משפחה מורכבים ובעלת ניסיון משמעותי בייצוג יורש לפי צוואה שמת לפני המוריש וקבלו תמיכה וייעוץ מקצועי!
יודגש כי המאמר אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי ובכל עניין בנושא מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.
דרך אבא הלל 7, רמת גן, 5252204
טלפון: 052-970-6731
