כולנו יודעים שמחסור בשתיית מים יכול להיות מסוכן מאוד לגופנו, אבל האם עצרתם לחשוב מה באמת מסתתר בתוך כוס המים מהברז לפני ששתיתם ממנה? ריכזנו לכם במקום אחד את כל ה”חברים” שמצטרפים לנוזל החיים – כשהוא יוצא מקיר הבית שלכם
מים מהברז מכילים הרבה יותר מאשר רק מים – חול, חלקיקים, חיידקים, מתכות, עופרת, מלחים, מינרלים ועוד. חלקם מועילים לנו אבל מה לגבי אלה שלא? למזלנו יש דרכים להתגבר על כך – מיני בר למשל – המים המסוננים שזורמים דרכו עוברים תהליכי סינון קפדניים שמוודאים שכל אותם תוספים לא רצויים ימצאו את עצמם מחוץ לכוס המים שלכם ולא בתוכה. אז מה בכל זאת יש בכוס מי ברז? תלוי על איזה חצי מהכוס אתם מסתכלים.
צינורות ומה שבניהם
המים בארץ מגיעים משני מקורות עיקריים: אקוויפרים, מה שידוע בתור מי תהום, ומים מותפלים. לא משנה מאיפה המים מגיעים הם עוברים בדרך לבתים בצינורות, חלק מהצינורות שייכים למדינה והמים בהם עוברים בדיקות באופן תקופתי. אחרי מערכת הצינורות הכללית הם מגיעים עד לבתים ושם הם עוברים בצינורות של הבתים עצמם.
בבתים רבים הצינורות ישנים – לפעמים הצינורות חלודים, לפעמים פגומים, לפעמים הבטון סביבם מתפורר – והמים נפגעים. מקורות זיהום כאלו עלולים “לתרום” למים חלקיקי חול, חלודה ומתכות אחרות. אנשים אמנם זקוקים לכמויות מאד קטנות של מגנזיום כדי להתקיים, אולם הכמויות שאפשר למצוא במי ברזים עלולה להיות גבוהה בהרבה. לפעמים אפשר גם למצוא עופרת במים – מתכת שגם כמות מזערית שלה עלולה לגרום לנזק משמעותי, בריאותי והתפתחותי.
כימיקלים ושאריות חומרי הדברה ותרופות
עוד לפני שהמים מגיעים לצינורות הביתיים, הם עלולים להכיל כמויות משתנות של כימיקלים מזיקים: שאריות חומרי הדברה שחלחלו אל מי התהום דרך מי ההשקיה, תרופות וכימיקלים שמחלחלים למי התהום כתוצאה מזיהום תעשייתי ועוד.
החומרים הללו, גם כשהם מגיעים בכמויות קטנות, מזיקים ועלולים לשנות תהליכים בגוף. המדינה בודקת מדי פעם את איכות המים, אולם הגבולות הסבירים לחומרים אלו במים לעתים גבוהים, והבדיקות אינן מתבצעות באופן יומיומי, כך שזיהום נקודתי לכמה ימים עלול לא להתגלות כלל.
מאגרי מים וזיהומים ביולוגיים
כשהמים עומדים כל מיני תצורות חיים מתחילים לגדול בהם: טפילים, מזיקים, חיידקים ובעלי חיים גדולים יותר שלעתים באים לשתות ונשארים. חלק ממקורות המים העומדים הם עדיין ברשות המדינה – כך למשל האקוויפרים – אשר אותם מנקים ומטהרים באמצעות כלור, שעלול להעכיר את צבע המים ולתת להם טעם לוואי לא נעים – אך הוא אכן מטפל בכל אותם זיהומים מהחי.
מים עומדים ניתן למצוא אף במאגרי מים של בתים משותפים הנמצאים ברשות בעלי בית פרטיים ולא ברשות המדינה, כאשר המים העומדים לא מטופלים ונבדקים באופן שוטף – הם עלולים להפוך לכר פורה לטיפוח חיידקים ומזיקים. טיפול מתאים בזיהומים מסוג זה יהיה בעיקר מסנני מים ביתיים, המותקנים במתקני מים מסוננים. מתקני מיני בר מבצעים סינון מים שכזה, המשאיר מאחור את כל אותם מרעין בישין ולא דורש החלפת בקבוקים.
פלסטיקה של בקבוקים
ברי מים הכוללים בקבוקי פלסטיק גם הם אינם מספקים פתרון ידידותי במיוחד. מלבד החיידקים שנוטים להתרבות בבקבוקים עצמם, גם הפלסטיק שממנו הם עשויים עלול להתחמם ולהפריש חומרים רעילים למים, במיוחד אם הם לא נשמרים בתנאים אופטימליים. אפילו הובלת הבקבוקים בחום יולי-אוגוסט ישראלי עלולה להזיק לבקבוקים ולהפוך אותם למסוכנים.
זיהום מעשה ידי אדם – הפלואוריד
אם כל אלו אינם מספיקים, ישנו גם הפלואוריד. סביב הוספת הפלואוריד למים ישנו דיון ציבורי מתמשך. מצד אחד, הוספת פלואור למים עוזרת להגנה מפני עששת. מצד שני, לעודף פלואוריד יש תופעות לוואי לא קלות בכלל. לדוגמה: ממוצע ה-IQ של יישובים בהם המים הם בעלי מינוני פלואור גבוהים הוא נמוך יותר ממוצע ה- IQ ביישובים בהם לא מוסיפים פלואור למים.
במים מהברז ניתן למצוא מקורות זיהום שונים. חלקם הוא במים המגיעים מתשתיות המדינה, וחלק אחר מהצנרת הביתית – שם הבעיה קשה אפילו יותר כיוון שבדרך כלל הם אינם בפיקוח או בבדיקה שוטפת.
אפילו תוספות שאמורות להיות טובות לנו, כמו פלואוריד, לעתים מזיקות יותר משהן מועילות. אם רוצים שכוס מים ששותים לא תכיל את כל השאריות הללו שמתווספות על הדרך, רצוי לדאוג לסינון יעיל – עוד לפני שהמים מגיעים לכוס.
קרדיט תמונת שער: Shutterstock.
