לא כל תחושת מתח שאנו חווים בזמן נהיגה באזור לא מוכר או בכביש עם סיבובים חדים מעידה על חרדת נהיגה. אם כך, כיצד נוכל לזהות אותה, עד כמה היא נפוצה ואיך ניתן להתמודד אתה? הנה הפרטים
גם אם מאחורינו שנים רבות של ניסיון בנהיגה, דריכות מסוימת שאנו חווים מרגע שעלינו על ההגה היא דבר טבעי ואפילו רצוי. אחרי הכול, מנוסים ומיומנים ככל שנהיה, סביבנו תנועה אינסופית של כלי רכב, הולכי רגל, רוכבי אופניים וחתולי רחוב העלולים להתנהג באופן שלא צפינו. הבעיה מתחילה כאשר את החשש הבריא, התורם לנהיגה זהירה, מחליפה חרדה של ממש של האוחזים בהגה ממה שעלול להתרחש בנסיעה.
כלל הנהגים בישראל מחויבים בתשלום ביטוח חובה, מה שאמור להוריד את מפלס החרדה מפני נזק כלכלי כבד במקרה של תאונה שלא קרתה באשמתנו. מרבית בעלי המכוניות מוסיפים גם פוליסות משלימות כמו ביטוח מקיף, הכוללים כיסויים שונים לרבות ביטוח צד ג׳, שיחלץ לעזרתם אם גרמו נזק למכונית אחרת. פוליסות אלו אמנם עוזרות לרובינו לישון טוב יותר בלילה בידיעה שיש לנו רשת ביטחון כלכלית כזו או אחרת למקרה של תאונה עם נפגעים בנפש או ברכוש, אך למי שסובל באמת מחרדת נהיגה אין בכל אלו די בכדי להפיג אותה.
עד כמה נפוצה התופעה?
קשה לקבוע נתונים מדויקים על היקף התופעה, בין השאר בשל ההנחה כי רבים לא מדווחים על עצמם כבעלי חרדת נהיגה, אך ההערכות מדברות על בעיה הנפוצה בקרב 5%-10% מהנהגים בישראל. בסקר עדכני יותר שנערך אשתקד בבריטניה בקרב נהגים פעילים 58% מהנשאלים מתחת לגיל 24 ו-43% מהנשאלים מעל גיל 24 על כך שהם סובלים מחרדת נהיגה. גם אם ניקח בחשבון שלא כל המדווחים על חרדת נהיגה אמנם לוקים בה, אין ספק שמדובר בתופעה שאין להתעלם ממנה.
איך באה החרדה לידי ביטוי?
הגורם הראשון שעולה בראשנו כמעורר חרדת נהיגה הוא תאונת דרכים קטלנית, אולם מרבית הגורמים לחרדה הזו כלל לא קשורים לתאונות. המקור יכול להיות חוויית נהיגה שלילית הקשורה במזג אוויר רע או בפגישה עם נהג זועם, ניווט מחוץ לאזור הנוחות בו מורגל הנהג או במקום בו אין קליטת לוויינים. גם חרדות אחרות מזינות אותה – מי שסובל מפחד ממקומות סגורים עלול לסבול פי כמה מנהג ממוצע כשהוא כלוא במכונית בפקק תנועה ארוך ללא פתח מילוט נראה לעין, ומי שמפחד מאובדן שליטה או מדמיין לעצמו כל הזמן את הגרוע מכל, גדלים סיכוייו להתקף בחרדה כשהוא מאחורי ההגה.
הביטויים הגופניים של חרדת נהיגה ברורים למדי וכוללים רעידות, הזעה מוגברת ודופק מואץ, כמו בכל התקף חרדה. גם נהגים מנוסים ומלאי בטחון יכולים להיקלע לסיטואציה מלחיצה בכביש ולחוות את הסימפטומים הללו.
אל התסמינים הגופניים נלווים חוסר ריכוז ובלבול ובעקבותיהם מחשבות פטאליות כגון “אני הולך לעשות תאונה”, “אני הולך להרוג מישהו” וכדומה. על פניו מדובר במחשבות שהגיוני שיחלפו במוחנו בסיטואציה בה חיי אדם שלנו ושל אחרים עומדים על הפרק, אבל לא כל מקרה צריך להרים דגל אדום. למעשה, מי שסובל מחרדת נהיגה כרונית יחוש שהוא מאבד שליטה גם במצבי נהיגה שאובייקטיבית נחשבים בטוחים למדי.
בעוד שפחד מעכבישים למשל לא צפוי להעמיד מכשולים במהלך החיים התקין של רובינו, חרדת נהיגה משפיעה על היבטים רבים, אישיים ומקצועיים. תוצאה אופיינית של חרדה זו היא כמובן הימנעות מנהיגה, לצד תחושת בושה והסתרה של הבעיה, אך החדשות הטובות הן שיש דרכים יעילות לטפל בה.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
כמעט כל גישה טיפולית נושאת שם רשמי מפואר ומעורר יראה, אותו ניתן לקצר לראשי תיבות שקל ונוח לזכור. כך גם במקרה של שיטת ה- CTB, ראשי תיבות של Cognitive Behavioral Therapy, כלומר טיפול באמצעים חשיבתיים והתנהגותיים. כל פעולה שאנחנו מבצעים ביום יום נובעת ממחשבה מוקדמת, וחלק מהפעולות כבר יוצאות מאתנו באוטומט. כל אדם קובע לעצמו דפוסי מחשבה שלפיהם הוא פועל, המכונים ׳סמכות חשיבתית׳.
״דפוסים אלה מושפעים מגורמים אישיותיים ורגשיים למיניהם ומתקבעים יחסית בקלות ומוקדם בעברנו. החשוב הוא, שלרוב הם אינם אובייקטיבים״, כותב הפסיכיאטר ד״ר אילן טל. לדבריו, מטרת הטיפול בשיטת CTB היא להבין את הדפוסים הקיימים – אלו המעוררים את החרדה המוגברת – ולהקנות כלים לאימוץ דפוסי מחשבה חדשים וחיוביים התואמים את המציאות.
מי שמעדיף גישה טיפולית מכיוון אחר, יוכל להיעזר בטיפים של יולי ביילין, מאסטר בפסיכותרפיה הוליסטית בשיטת לוסקי, המטפלת בחרדות. שיטה זו דוגלת בהתמודדות עם הפחד פנים מול פנים, ובמקרה זה תרגול נהיגה בטוחה מבלי להוסיף גורמי לחץ על החרדה הקיימת. שיטה זו משלבת פיתוח מודעות, בין השאר בעזרת מדיטציה, אשר תסייע לסובלים מהחרדה לנהוג בצורה רגועה יותר.
במקרים הפחות חמורים של התופעה ניתן להתמודד גם באופן עצמאי. דרך טובה במיוחד לעשות זאת היא האזנה למוזיקה אהובה בעת הנהיגה. שירים שאנו מקשרים עם חוויות טובות ונעימות עשויים לעזור לנו להתרכז בנעשה בכביש ומפתחים אצלנו באופן טבעי תחושה אופטימית, העשויה למנוע ממחשבות רעות על תאונה צפויה לצוץ בזמן הנהיגה.
כאן המקום לפנות ישירות לכל מי שקוראים שורות אלה וחשים כי הם סובלים מהבעיה אך שומרים זאת בינם לבין עצמם: תהיה הדרך שבה תבחרו אשר תהיה, אין לכם סיבה אמתית להתבייש ועליכם מוטלת האחריות לטפל ולהתמודד.
