לפני יותר מ-11 שנים פתחתי את “חורים ברשת” כבלוג טכנולוגי קטן שהייתי הכותב היחיד בו. עם הפריצה של פייסבוק בישראל מיהרנו לתקוע יתד ברשת החברתית. התברר שכתבות מסוימות שלנו מתפשטות מאוד בתהליך המכונה ויראלי. הפופולריות המפתיעה וכן השיקולים הכלכליים שמנחים כל אתר דחפו אותנו להתרחב לנושאים שמעניינים קהלים נוספים כמו חדשות רשת ותופעות ויראליות.
גל מור, עורך ראשי, “חורים ברשת”
ברבות השנים הפך “חורים ברשת” מקור לא רע לתופעות רשת, טרנדים וחדשות אוף ביט עם אוהבים, שונאים ומאוכזבים אך המספרים לא שיקרו. ב-2015 ביקרו באתר יותר מ-4.5 מיליון ישראלים. לא מעט אייטמים שעלו באתר זכו לאזכורים בתוכניות טלוויזיה שמתרגמות את הרשת לשפת צופי הטלוויזיה.
אך עם הזמן החלו להסתמן בכלים שלנו אותות ברורים שמשהו משתנה וכופה לא רק עלינו – אלה גם על כל אתרי התוכן להשתנות ומהר.
אנשים הפסיקו לקרוא. לפחות רבים מהם סורקים, לא קוראים. רוב אתרי התוכן מורכבים עדיין מטקסט.
אנשים הפסיקו להגיב. חלקם מגיבים בפייסבוק בלבד. יש לא מעט שמגיבים אבל לא מקליקים על הקישור.
הקליק בייט הוא הרסני לא כל כותרת מסקרנת היא קליקבייט אך גופים שכן משתמשים בכותרות מטעות הורסות את האמון לכולם.
אמ;לק – אנשים לא רוצים לצאת מפייסבוק. הם מעדיפים לקרוא תגובות של חברים שחוסכים להם קליק. כאשר אפשר לסכם את הכתבה במשפט אחד קשה להאשים אותם.
אנשים מתכנסים לשבטים. חוסר האמון של הציבור בעיתונאים ובגופי התוכן הגדולים והכלליים הלך והתרחב על פי הסקרים. רבים מהם מבקרים באתרי תוכן אך ורק בהקלקה על קישורים מפייסבוק.
אנשים מתעניינים יותר בחברים שלהם ובקהילות שלהם מאשר במקורות “כלליים”. במילים אחרות, לאף אחד “לא אכפת” מ”ידיעות אחרונות” כי הוא מכוון למרכז ולכן מכוון לשום מקום ומושך קהל מתחלף, כמו יאיר לפיד. “הארץ” לעומת זאת, מגיע גבוה יותר במדד הסנטימנט משום שהוא נתפש ככלי המזוהה עם שבט מסוים. ההנחה שלי: רק כלים שבטיים ישרדו. פייסבוק, למשל, היא כמו מארחת של מדורות שבט, ומאורן היא בוערת.
פייסבוק עושה את מה שטוב לפייסבוק. בשלב מסוים פייסבוק החליטה שהיא מצמצמת את החשיפה של אתרים חיצוניים בפלטפורמה שלה משיקולים עסקיים. זכותה, כמובן.
כתוצאה ישירה מניתוח הדאטה עברנו להגיש כתבות קצרות יותר ומבוססות על ויזואליה ומרכיב שיחתי חזק, מה שנקרא תוכן סושיאל כאשר חלק מהתכנים למדנו להפיץ רק בדף הפייסבוק ולא באתר. במקביל, יצאנו בקמפיין מימון המון שנועד לשדרוג האתר כפלטפורמה חברתית. ב-2013 הפלטורמה אכן עלתה ובשנתיים הראשונות השתמשו בה מאות כותבים וכמות המבקרים רק הלך ועלה אך לצערי לא קמה קהילה כפי שציפינו. אני תולה את זה באפקט פייסבוק וההתכנסות לשבטים שכבר אז הסתמנה חזק וברור.
מאחר והיינו קטנים יחסית אז הרגשנו את המכה בכנף חזק יותר, אך מה שגילינו זו אמת שנכונה גם לגופי התוכן הגדולים. הקהל היום ער יותר מתמיד לתכנים עיתונאיים מיושנים (איך צחקנו על ערוץ 1), מיזוגנים (כתבת “מסיבת הרווקים בבוקרשט”), כתבות התלהמות, רכילות זולה וקליקבייט. זה משבר אמון חזק ומדאיג שהוא התוצאה של התהליכים שתיארתי מעלה והלחץ הכלכלי הגובר של גופי התקשורת אשר התלות בפייסבוק (שמחזיקה בקהל הפוטנציאלי שלהם) דוחף אותם לפעולות כאלה שגורמות לאי האמון ולתחושות השליליות כלפיהם.
מאקו. השבוע
בתחושה שלי כל מה שנעשה היום הם פתרונות שמנסים לשים אצבע בסכר ומתעלמים מהעובדה שאנשים כבר לא ניזונים מתוכן כפי שהיו לפני 20 שנה. גופי התוכן נלחמים במלחמת החלל הזו בכלים של מלחמת העולם השנייה והם מפסידים. בזירה דיגיטלית הגישה האפשרית היחידה היא חדשנות או למות.
בינתיים, הרשתות החברתיות שתו לאתרי התוכן את הקהל. הן גם הולידו מין חדש של יוצרי תוכן, מקצוענים-חובבים. לפעמים קוראים להם בלוגרים גם כשאין להם בלוג, לפעמים הם מכונים משפיענים גם כאשר מושג זה מערבב בין מי שהם יצרני תוכן ואלה שרק מפיצים. הקהל הלום המידע רוצה את התוכן שלו ממוקד ומוגש על ידי השבט שלו. זה התחוור לנו. מחקרים מראים ש-71% מהמילניאלים נמצאים באינטראקציה עם תוכן גולשים מדי יום. הם מתבטאים בכתב, בתמונות או בווידאו, בתחומים שקרובים ללבם. במקביל קמו קהילות חדשות, קבוצות פייסבוק בהם השיח משמעותי, התכנים אנושיים ומרגשים.
יוצרי התוכן כבר היום מפרסמים תכנים מעולים בקהילות שלהם אך גילינו כמה מצוקות בולטות של האנשים המוכשרים שמייצרים תוכן סושיאל:
- הבועה של הניוזפיד – התכנים ברשתות החברתיות סובלים מאפקט בועה. פעם אחת משום שתכנים בקהילות ממוקדות נוטים לרוב לא לפרוץ את גבולות הקהילה.
- הדיקטטורה של העכשיו – רשתות חברתיות ממוקדות בעכשיו. מה שקרה אתמול לא מעניין ברשתות החברתיות וכך המשתמשים סובלים ממעין מחיקה נמשכת של ההיסטוריה. זה רק לטובה אם העליתם תמונות שלכם שיכורים אבל מבאס אם השקעתם בפוסט ששקע בניוזפיד אחרי זמן קצר.
- ערבוב בין שיח לתוכן – בקהילות יש ערבוב בין תכנים לדיונים. לפעמים דיון פנימי בקהילה דוחק מטה פוסט איכותי שמגיע לו לא להיקרא כלאחר יד.
- מגבלת הפורמט – חלק מיוצרי התוכן רוצים לעשות יותר. הם רוצים להיחשף בפני קהלים נוספים, הם רוצים לקבל הכרה, קידום וללמוד מיומנויות וכלים חדשים גם אם הם עושים את זה כתחביב.
- קהילה של שיחה, לא של תוכן – על אף שתכנים מניעים רשתות חברתיות, חלק גדול מהזמן ברשתות חברתיות אנחנו מקדישים לדיון – לשיח בתגובות. תוכן, לא כל שכן תוכן שדורש יותר משורה או 15 שניות, דורש במה ראויה.
בעקבות התובנות האלה הקמתי עם שותפי ב”חורים ברשת”, אריק בן יאיר, סטארטאפ שמפתח פלטפורמה מתקדמת ליצרני תוכן וגירסת אלפא שלה צפויה לקראת סוף השנה. בראיה שלנו זו מערכת אחת שמשלבת בין תוכן גולשים לתוכן מערכתי, בין רשתות חברתיות לבין אתרים, וחיה בכל הזירות האלה במקביל מבלי שזירה אחת חשובה מאחרת.
במקביל ולקראת, “חורים ברשת” הופך היום לבמה ליוצרי רשת ויצרני תוכן שמחברת בין סושיאל לווב בתהליך שהיום הוא השלב הראשון שלו. בתהליך השינוי כבר יישמנו יכולת שמאפשרת לנו להפיץ פוסטים שעלו ברשתות החברתיות גם ב”חורים ברשת” ללא שום מאמץ מצד הכותב מלבד שיתוף.
במקביל, אנחנו משיקים קבוצות פייסבוק חדשות ומציעים ליוצרי תוכן קידום וחשיפה נוספת לתכנים שהם פירסמו ברשתות החברתיות בשמם ובתמונתם, פרופיל אישי משלהם שמאגד את כל התכנים שהם יצרו ברשתות החברתיות וזכו בפרסום נוסף, יצירה משותפת עם יוצרי תוכן אחרים, דירוג והטבות (בהמשך) ודחיפה טובה בגוגל. קראו עוד.
במסגרת המהלך הטמענו ממשקים חדשים ליצירת תוכן, בהם רשימה פתוחה שמאפשר שילוב של יוצרי תוכן מרובים בכתבה אחת.
בכך אנחנו ממלאים את הייעוד המוצהר של “חורים ברשת” בשנים האחרונות: להיות מדיית גולשים איכותית. התחלנו תהליך מול יוצרי תוכן שילך ויתרחב בחודשים הקרובים. עדכונים בהמשך.
שאלות נוספות? דברו אלי
Error: Contact form not found.
