אלא אם לא הייתם מחוברים בשבועות האחרונים כנראה שכבר ראיתם את הסרטון של סיימון סינק על דור ה-y במקום העבודה. הסרטון צבר עשרות מיליוני צפיות ברחבי העולם ויותר מ-1.3 צפיות רק בגירסה העברית.
אם במקרה פספסתם הנה הראיון עם סיימון סינק
סינק מנסה לפתור את חידת דור ה-y ומציג כמה טיעונים חזקים. אין ספק שאמא שלכם תאהב את הסרטון הזה ואתם תמותו עליו אם אתם בני 35 ומעלה.
אני לא חלק מהדור שסינק מדבר עליו, שנולד אחרי 1984, כך שאין חשש שיש לי הטיה מולדת נגדו.
סינק אומר לעשרות מיליוני צופים בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע אך האם זו המציאות?
הדבר הראשון שצריך לציין זה ש-1.6 מיליארד אנשים ברחבי העולם נולדו לאחר 1984. האם כולם מכורים למדיה חברתית? האם כולם לא מסוגלים להתחייב למערכות יחסים משמעותיות? האם כולם מבקשים משמעות והשפעה במקום עבודה יחד עם אוכל חינם ופופים? (אין את זה ביותר שטחי?).
או שיש אפשרות אחרת והיא שסינק מדבר על אנשים שהוא מכיר, על הפריבילגים, בוגרי ליגת הקיסוס. לא כל יליד 84′ ומעלה שנאבק להתפרנס בשכר מינימום או פועל שמרכיב אייפונים במפעל פוקסקון בשנזן, סין, יודע על מה סינק מדבר.
אפילו ביחס לעובדים מערביים שנולדו לאחר 84′ סינק לא ממש מדייק. האמת היא שכ-86% מהמועסקים שנולדו משנה זו שמחים בעבודתם על פי מחקרים. נתון זה נמוך רק במקצת ביחס לשביעות הרצון של מועסקים בני דורות קודמים. זה מעמיד בספק את הקביעות של סינק שבני דור ה-y בלתי אפשריים לניהול, באים עם תחושת זכאות ולא מרוצים משום שדבר שאינו פחות ממושלם במקום העבודה.
למעשה, הבדל אמיתי שכן מסתמן בין מועסקים שנולדו לאחר 1984 לבין עובדים מבוגרים יותר נוגע לאפשרויות קידום והתפתחות אישית. עובדים שנולדו לאחר 1984 מעוניינים הרבה יותר בהשכלה פרקטית שמקדמת אותם בשוק העבודה ובמסלול קידום. רבים מהם ישמחו לעבוד במקום שלו ייעוד חברתי ולשם כך הם אפילו יהיו מוכנים לרדת בשכר, ויחד עם זאת השכר חשוב להם וגם הזכויות הסוציאליות (מחקר).
כל זאת למרות שהתנאים הכלכליים בשוק העבודה היום גרועים יותר לצעירים שיוצאים לשוק היום מכל הבחינות. גם בישראל השתלבותם של צעירים בשוק העבודה נעשתה בשנים האחרונות קשה ויציבותם בעבודה התערערה. זאת על אף כי 80% מעוניינים לעבוד, ומתוכם מחצית מדווחים שלשם כך הם זקוקים להכוונה, לייעוץ מקצועי ולשיפור מיומנויות אישיות (מחקר).
סיימון סינק לא מציין את העובדה כי השכר כמעט קפא ב-40 השנים האחרונות, והמשמעות היא כי צעירים מרוויחים פחות עבור העבודה שלהם ביחס לדורות הקודמים, זאת למרות שהם נדרשים לעבוד יותר. כדאי לזכור את זה לפני שמדברים על תחושה של זכאות ופינוק. בד בבד החיים הפכו יקרים יותר בעשרות השנים האחרונות: עלות טיפול רפואי וזכויות סוציאליות שהופרטו, עלות ההשכלה וכמובן מחירי הדיור והחברה הצרכנית שמעודדת אותנו לבזבז יותר ולקחת הלוואות לשם כך. הטבות רבות שניתנו לדורות קודמים חינם עולות עכשיו לצעירים ביוקר ופערי השוויון בחברה רק הולכים וגדלים.
גם התיאוריה של סינק על כך שפרסים עבור “השתתפות” ולא הישגים פוגעים בהצטיינות אינה מבוססת. ישנן עדויות חזקות לכיוון הנגדי, כי תגמול עבור השתתפות ומאמץ מועילים לצעירים יותר מאשר תגמול עבור הצלחה וממריצים אותם לעבוד קשה יותר בעתיד.
גם ההנחה כי ההערכה העצמית של צעירים מתנפצת כאשר הם מבינים שבעולם האמיתי הם לא יקבלו העלאות שכר והטבות רק משום שניסו סותרת מחקרים שמצביעים על הבדלים קטנים מאוד בתפישה העצמית וההערכה העצמית בין הדורות. כלומר, ילידי שנות ה-90′ אינם אנשים אחרים מילידי שנות ה-70′ מבחינה אישיותית. הם כן מעוניינים בהשכלה שתקדם אותם רחוק יותר ופחות דואגים למעמדם החברתי.
האשמת המדיה החברתית וטכנולוגיות תקשורת בחולי חברתי זו לא המצאה של סינק, גם לא הצגת דור שלם כבעיה חברתית שצריך לפתור. הרעיון שאנחנו מתמכרים לטלפון סלולרי ולעדכונים ברשתות חברתיות רק בגלל הצורך האנושי בדופמין, מוליך עצבי מורכב שלו תפקיד חשוב לא רק ביצירת הרגלים אלא גם בפסיכוזות, תפקוד ותנועה, הנקה ועוד, מאוד בעייתי בפסקנות שלו. זה מזכיר טענות שעלו מומחים בדורות הקודמים על סכנות מוזיקת הרוק וסרטי הקולנוע המשחיתים לנפש הצעירים.
הטיעונים של סינק פשוטים, נעימים לאוזניים של הקהל שרוצה בהן. הוא אומר למעסיקים ולבני הדורות הקודמים בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע על הדור הצעיר המפונק כדי שהם ירגישו פחות אשמים ביצירת התנאים החברתיים שגורמים לצעירים לגדול בעולם קשה יותר מזה שהם גדלו לתוכו. סיימון סינק, אגב, מרוויח 50,000-100,000 דולר להרצאה.
