תחרויות לייקים בפייסבוק באו לעולם כטריק זול אך אפקטיבי להגדיל תפוצה (reach) של פוסט מסוים באמצעות תמריץ שקורץ לאנשים להשתתף וכתוצאה מכך מגביר את מעורבות המשתמשים בפוסט. ככל שיותר אנשים משתתפים בפוסט הוא נחשף לקהל גדול יותר ברשת החברתית.
והדיל הוא בדרך כלל כזה: עשו לייק, הגיבו והתגובה שתזכה בכמות הלייקים הגדולה ביותר תזכה את המגיב בהטבה מסוימת. לכאורה הפשע המושלם, אך הפורמט הזה לרוב מתעדף הון חברתי על פני יצירתיות או איכות. במילים אחרות, מי שחשוב לו מספיק לזכות יכול לגייס קהל שיעשה לייק על התגובה שלו. לחילופין, פוסטים כאלה הם הזמנה להטרלה: קל לגורמים בעלי אג’נדה אחרת לחטוף אותם לטובת המטרות שלהם.
המקרה האחרון בדף הפייסבוק של גני יהושע ממחיש זאת מצוין.
בגני יהושע התרגשו לבשר על ההמלטה של עופר אייל נקוד שהצטרף ללהקה של 10 איילים בגני יהושע ול-16 איילים בפארק מנחם בגין. הם חשבו שזו הזדמנות מצוינת להכריז על תחרות לייקים לבחירת שם לייצור הקטן. “כתבו לנו שמות בתגובות, והשם שיזכה להכי הרבה לייקים, יהיה השם הנבחר”, ציינו שם. חד וחלק, ללא הסתייגויות או הגבלות, ואף הציעו פרס לזוכה: נסיעה משפחתית ברחבי גני יהושע ברכבת הננסית, כולל מפגש עם הקטנטן בפינת החי.
העיתונאית רחלי רוטנר הגיבה בהצעה המטרילה לקרוא לעופר “הדביל ההוא” וזו ההצעה המובילה בהפרש ניכר.
הצעה מאוד מעליבה, אם העופר או אמו היו מבינים מה זה “שם”, שקולעת את גני יהושע למקום בעייתי, בין להפר הבטחה מפורשת לבין להביך הורים שיבקרו בפינת חי עם ילדיהם כדי לחזות ב”דביל ההוא”.
