בניגוד למצבים חותכים של הטרדה מינית “על פי הספר” כמו אדם ששולח יד לאישה שאינו מכיר ברחוב, במקרים רבים מדובר בהטרדה “זוחלת”: הבוס שזורק מילה פה ושם ומיום ליום מרשה לעצמו יותר, המפקד בצבא שמניח יד “חברית” שמהר מאוד הופכת לפולשנית ומצבים נוספים שקורים בין מכרים וגולשים להטרדה.
היוצרת סיגל אבין (“מיכאלה”, טלנבולה בע”מ) ביימה חמישה סרטים שמבוססים על מקרים אמיתיים של הטרדה, אחד מהם עברה היוצרת עצמה. התוצאה היא #זהמטריד.
כשרואים את הסיפורים בווידאו המסר עובר ומהדהד גם לגברים שלכאורה לא יבינו “מה כל כך נורא במצבים כאלה” (“למה היא לא נתנה לו סטירה?”, “למה היא לא אמרה לא?”).
“גם הבוקר אנחנו נחשפים להטרדה מינית. חיים יבין חפן. חיים יבין צבת. יופי, עוד אחד לרשימה”, כתבה אתמול אבין בדף הפייסבוק שלה, “מרוב שאנחנו שומעים וקוראים על המקרים האלו בקצב הולך וגובר, זה הולך ומאבד משמעות. כמו כשחוזרים על מילה הרבה פעמים ופתאום אנחנו לא מבינים מה זה אומר. כמה אפשר לשמוע על משהו מבלי לראות אותו? לשפוט את הדבר בלי באמת להבין אותו רגע?
“אלה המחשבות שבערו לי בבטן כשיצאנו לעשות את הפרוייקט הזה. רציתי לנסות לזקק את הרגע שבו זה קורה, ולתפוס את המבט, את התחושה את ההבנה – בשנייה הזו שמשהו פתאום הופך ל… מטריד”.
