משרד החוץ עושה פיגוע הסברה עצמי בסרטון החדש הזה

סרטון הסברה חדש של משרד החוץ מציג את העם היהודי כבעלי דירה אליה פולשים דיירים לא רצויים, והם נאלצים לחלוק בה עם הפולשים (שבדימוי הזה, הם כמובן, אנלוגיים לערבים החיים בישראל) ולהידחק לחדר אחד.

האנלוגיה הזו היא לא חדשה. יצא לי להיתקל בה בעבר. עם זאת, זו פעם ראשונה, עד כמה שידוע לי, שהיא מוצגת בשמי (דרך נציגי הציבור שלי). מכיוון שהיא בכלל לא מוצאת חן בעיני, רציתי להסביר למה אני חושב שהיא ממש פגומה – וממש מנוגדת לכל חתירה לסיום הסכסוך.

נניח שבאמת פולש מישהו לדירה ומתעקש לשהות בה בניגוד להסכמת בעל הבית. איזו מין פשרה יכולה להיות איתו על הדירה? שום פשרה. כל עוד מישהו שוהה בדירה פרטית בניגוד להסכמת בעל-הבית, עצם הנוכחות שלו שם היא מעשה תוקפנות. זה לא משנה בכלל אם הוא לעולם לא משאיר כלים בכיור, מדליק את הדוד לפני שהוא מתקלח, ושומר על הסדר והניקיון. כל עוד הוא בכלל נמצא בדירה,זה כבר דבר שמונע להגיע להבנה איתו.

הפשרה היחידה שיכולה להיות איתו היא שבכלל לא יהיה שם. אחרי שהוא יסתלק לעזאזל מהדירה אפשר להתחיל לדבר על הסכם לגבי איך הוא מפצה את בעל הבית על מה שקרה, אבל שום הסכם אינו אפשרי בלי שקודם כל מגיעים להבנה שהוא קודם כל חייב לקום ולעזוב.

אם אנחנו משווים את ערביי ישראל לאנשים ששהותם פה בארץ היא מעשה תוקפנות, אין באמת הרבה בסיס לכך שערבים ויהודים יחיו בשלום זה לצד זה בארץ, כי אי-אפשר לחיות בשלום לצד מישהו שרואים את עצם הנוכחות שלו כאן כמעשה-תוקפנות. אם נהיה עקביים עם האנלוגיה על פיה נוכחות ערבים בישראל משולה לפולש שחדר לדירה שאינה שלו, יוצא מכך שעצם קיומם של ערביי ישראל נחשב כפשע — שהסיבה לסכסוך הוא עצם כך שהערבים בכלל קיימים כאן. אם התפישה שלנו היא שעצם הנוכחות של ערבים בישראל היא עוול נגד העם היהודי — המסקנה המתחייבת היא שיש להמשיך להיאבק עד להיעלמותו של הערבי האחרון מאדמת ישראל.

סביר להניח שזה לא מה שיקרה במציאות – סביר להניח שבאיזה שהוא שלב בעתיד יהודים וערבים ילמדו לחיות זה צד זה בארץ הזו בשלום. אם לא בעתיד הקרוב, אז כנראה מתישהו בעתיד הרחוק – אבל קשה לי להאמין שהסכסוך הזה יימשך עוד אלפי שנים. מתישהו בעתיד בכל-זאת יהודים וערבים יחיו כאן ביחד בשלום. אבל כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים קודם כל לעבור את השלב שבו אנחנו מבינים שעצם כך שחיים כאן ערבים זה לא עוול שנעשה נגדנו, אלא שזכותם המלאה להימצא כאן.

כדי לעבור את השלב הזה, נצטרך מתישהו להגיד “ואו, כמה מטומטמים היו אבותינו, איזה טיפשים, שבעבר ניסו לשכנע אותנו שעצם הנוכחות של ערבים בביתם בארץ הזו היא מעשה תוקפנות שצריך להיאבק נגדו. איזו בושה שהתפישה הזו הייתה חלק מההיסטוריה שלנו, איזה חוסר-צדק שדברי-הבלע המכוערים הללו, דברי ההסתה והשנאה הללו, הופצו מכספי הציבור ובשמו”. בלי שאנחנו קודם כל מתנערים התנערות מהדימוי שהערבים הם פולשים שנמצאים כאן בניגוד לרצונו של בעל הבית, אין אפשרות לפתרון בדרכי שלום לסכסוך.