כאשר ברק אובמה החל את כהונתו הראשונה כנשיא ארצות הברית, הבית הלבן לא היה בדיוק המקום הכי ידידותי לנשים.
רוב חברי הצוות הבכיר היו גברים שעבדו בקמפיין של אובמה ובאופן טבעי עברו איתו לבית הלבן.
“אם לא באתם מתוך הקמפיין זה היה מעגל שקשה לפרוץ לתוכו”, סיפרה ל”וושינגטון פוסט” אניטה דאן, ששימשה מנהלת התקשורת בבית הלבן עד נובמבר 2009. “היו פשוט יותר גברים מנשים”.
סוזאן רייס, היועצת לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, אמרה כי היא ונשים אחרות היו צריכות למרפק את דרכן כדי להשתלב בדיונים החשובים. “זה לא תמיד נעים להיות זקוקה לפנות לגבר ולבקש ממנו ‘שלב אותי גם בפגישה הזו'”.
גם כאשר נשים השתתפו בפגישות לעתים קרובות הגברים בחדר נטו להתעלם מדעתן. אז הן עלו על שיטה לוודא שקולותיהן יישמעו חזק וברור.
אסטרטגיית הישיבות הזו מכונה “אמפליפיקציה”: כאשר אישה הצביעה על נקודה חשובה, נשים אחרות בישיבה היו חוזרות על דבריה, ונותנות קרדיט לדוברת הראשונה. החזרה הזו כפתה על הגברים בחדר להכיר בתרומת המשתתפת לפגישה – ומנעה מהם את האפשרות לקחת קרדיט על הרעיון בעצמם.
“התחלנו לנהוג כך ומהר מאוד זו הפכה לשיטה יומיומית”, אמרה עוזרת לשעבר של אובמה שהעדיפה לשמור על אנונימיות, “אובמה הבחין בכך והחל להזמין לישיבות עוד ועוד נשים”.
בכהונה השנייה של אובמה יחס הנשים השתפר משמעותית. היום חצי מכל המחלקות של הבית הלבן מאוישות על ידי נשים. “בימים הראשונים זרם הרבה מאוד טסטוסטרון בבית הלבן”, אמרה ולרי ג’רט, יועצת בכירה לשעבר בבית הלבן, “עכשיו אפשר לומר שיש קצת יותר אסטרוגן לאיזון”.
