תנאי ההעסקה של מחלקי העיתונים ב”ישראל היום” זכו הלילה לתשומת לב ציבורית בעקבות פוסט מחאה שהפך ויראלי. הפוסט, שנכתב במקור על ידי נועה כליפי ושוכפל
צבים אמנם נראים מוגנים היטב בזכות השריון שעוטף את גופם אך היצורים האלה חסרי ישע כאשר הם מתהפכים או כאשר הם נתקעים במסילות הרכבת. מדובר
יש רגעים מסוימים בהם אתה קורא בפייסבוק דבר כל כך מופרך שהנטיה הראשונית היא לבדוק שוב את המקור כדי לוודא שלא נפלת על דף סאטירי
מכירים את הרגע הזה, בו אתם הולכים למעצב השיער ורק רוצים שקט, לדפדף במגזין ולבהות בעצמכם במראה אבל אז הוא מתחיל “נו, אז מה שלומך?”,
נגיף ה-HIV אדיש למיגדר או לנטיה המינית שלכם. גם לא אכפת לו אם אתם דתיים או אתאיסטים, יהודים, נוצרים או מוסלמים. יש רק תכונה אנושית
אין דבר עצוב יותר מההודעה האחרונה ששלח אדם יקר ואהוב אליכם. הודעה קטנה, לעיתים טריוויאלית, לא משמעותית לכאורה אבל כזו שהופכת להכל כשהאדם איננו יותר. כולם
בעולם האופנה אנחנו עדים ללא מעט דרמות והעתקות גסות אבל ספק אם ב-KTZ צפו את זעקת הנינה של “אינואיט שמאן” האינדיאני אשר טוענת שהחברה גנבה
שלושה דברים הם בטוחים בעולם הזה, מסים, מוות ולוח השנה הלוהט והמסורתי של “פירלי”. מדובר בפרויקט מופתי שתמיד מביא את הצלמים הכי נחשבים, הלוקיישנים הכי
