בית הבקרות לטעמי גלידה של בן אנד ג'ריס ממוקם בשטח המפעל שלהם בווטרברי וורמונט. המתחם נפתח ב-1997 והיה בשלב ראשון אינטרנטי בלבד עד שמישהו עם חוש הומור מפתח החל להציב מצבות על גבעה מאחורי המפעל אמיתי של בן אנד ג'ריס.
כמו בבית קברות אותנטי, על כל מציבה מופיעים תאריך הלידה וה"מוות" של הטעם כמו גם סיכום קצרצר של חייו ומותו. כמה מהטעמים שיצאו לפנסיה והובאו לקבורה (בתרגום חופשי ביותר): "מרק צבים" (Turtle Soup), "דלק המאובנים" (Fossil Fuel) ו"הרוטב הסמיך" (Wavy Gravy).
חלק מהטעמים הובאו לקבורה בעקבות מכירות גרועות ואחרים הגיעו לאחריתם בנסיבות אחרות. למשל הטעם "הרוסי הלבן" (White Russian) שמרכיביו הפכו יקרים מדיי לייצור.
נכון לכתיבת שורות אלה מאכלסים בית הקברות 35 טעמים. המבקרים במפעל יכולים לערוך בו סיור קבוצתי, או להתייחד לבדם עם זכר הטעמים שאינם. במקרים נדירים קורה גם שטעם שב מהמתים, וללא ספק צפויה שם אפוקליפסת זומבים מתוקה במיוחד ביום מן הימים.
באשר לטעמים ומוצרים שהחזירו הנשמתם לבורא (או ליצרן) אני אישית עוד מתאבלת על טעם "שום בצל" של ביסלי וכמובן "אנטארטיקה" אותו ארטיק שוקולד בציפוי שוקולד לבן. תהא נשמתם צרורה בצרור הטעמים.
*הכותבת היא מרצה לתרבות פופולארית. למידע על הרצאות קרובות.
*בקרו בסיפור של מושתלת היד!
