מאת: נטלי ריער, מנהלת תוכן בנושא עבודה וקריירה ב-AllJobs
דמיינו לכם חיים ללא עבודה מסודרת, וללא קריירה שצריך להשקיע בה כדי שיום אחד לא נמצא את עצמנו מחוץ למעגל. חיים ללא בדיקה מתמדת לגבי האם השגנו את מה שאנחנו אמורים להשיג בגיל שלנו, אלא רק להיות מוצלחים בעיני עצמנו?
בזמן שכולם בארץ עוד מעכלים את תוצאות הבחירות ועסוקים בשאלות הרות גורל כגון – האם נוכל לרכוש דירה בחיינו אנו, או לשלם על זו שכבר הצלחנו להשיג? או, האם בעוד עשור מהיום נהיה עדיין מבוקשים בשוק התעסוקה או שיאבד עלינו הקלח? מסתבר שיש אנשים שוויתרו מראש על כל כאב הראש הזה.
לונלי פלג, הישראלי שבחר לחיות את חייו לגמרי אחרת
קוראים לו פלג כהן, בן 31 מנהריה. הוא למד קולנוע בקיבוץ כברי ואפילו שירת כלוחם בגדוד 51 של גולני. “אחד משלנו”, “מלח הארץ”, שהתחיל במסלול הרגיל של החיים שאנחנו מכירים טוב כל כך – ואז, הוא פשוט שינה כיוון.
תמונה: “גם אני הייתי לוחם, גם אני עושה מילואים – מביאים חולצות ותחתונים ללוחמים שלנו על הגבול עם עזה במהלך מבצע צוק איתן”
אז איך הכל התחיל? כמו רבים אחרים, פלג השתחרר מהצבא ונסע לטיול במזרח למשך כמה חודשים. כשנגמר לו הכסף הוא החליט שאין סיכוי שהוא חוזר לארץ, כי העוצמה של החופש ככבר כבשה אותו לחלוטין, וכך, בזמן שכולם שבו הביתה והחלו ללמוד או לעבוד, הוא, פשוט נשאר בטיול.
“עם 80 דולר בארנק טסתי לאוסטרליה עם חבר, מצאנו חדר קטן והתחלנו לעבוד בגינון, אחרי שלושה חודשים חסכנו קצת כסף טסנו לניו זילנד וחיינו ברכב 6 שבועות. היינו כל כך עניים, ישנו באוטו, בישלנו פסטה והתקלחנו במקלחות ציבוריות – אבל בדיוק שם הבנתי שלא צריך כסף כדי להיות מאושרים” מסביר פלג.
קרא עוד – מתי יודעים שהגיע הזמן להתפטר?
לאחר מכן, חזר פלג לאוסטרליה ומשם למזרח לעוד מספר חודשים ואז, שוב חזר לארץ. כשהוא שרוי בלבטים המוכרים לכל בחור בגילו, החלה מלחמת לבנון השניה והוא גוייס בצו 8 ולחם עם היחידה שלו במשך 13 ימים בתוך לבנון. מן הסתם, אחרי חוויה כזו, הוא חש את הצורך לצאת שוב למרחבים, להתאוורר ולשכוח את מה שעבר שם. הפעם הוא טס לצפון אמריקה, אך הפעם, משם… הוא פשוט המשיך לטייל, עד היום.
“אז בעצם נולד החלום המטורף לטייל ב 100 מדינות, מטרה שנדרשו לי תשע שנים כדי להגשימה. כולם שואלים אותי ממה אני בורח? אני לא בורח, אני מחפש, עניתי להם…״.
תמונה: “על הרכבת בסרי לנקה , בדרך לעוד יעד שאני לא מכיר בו אף אדם”
לפני כשנתיים החליט פלג שכדאי לו לתעד את מה שהוא עושה, במטרה שזה ייתן השראה לאנשים אחרים. כיום, אחרי 10 שנים בדרכים ו-110 מדינות, הבלוג שלו ״לונלי פלג״ הוא בלוג הטיולים הגדול בישראל, עם 19,000 עוקבים בפייסבוק ופרויקטים לנזקקים מסביב לעולם. “בחרתי לחיות את החיים שלי בדרך שונה – בלי בית, עבודה קבועה, מכונית או תואר מהאוניברסיטה. את החינוך שלי רכשתי בדרכים ואת ההשראה שלי אני מקבל מהאנשים לאורך הדרך.”
תמונה: פלג מול הנוף המרהיב של קייפטאון, דרום אפריקה
אך לכל הטיולים הללו ולדרך החיים שבחר לעצמו יש מחיר ויש הקרבה – במהלך מסעותיו חלה פלג במחלות הנחשבות בעינינו לאזוטריות, ועבר כמה חוויות לא נעימות ואפילו מסכנות חיים.
“כמעט אבדתי את חיי יותר מפעם אחת; חליתי במלריה קשה, קדחת דנגה וטיפוס הבטן, נעצרתי במערב אפריקה, חייתי בשכונת העוני הכי קשה ומסוכנת בפיליפינים, חציתי את סיביר, טיפסתי על הרי געש, תפסתי טרמפים באפריקה על גבי משאיות, חייתי בין השבטים המונגולים, בניתי בית ספר יסודי במערב אפריקה, התנדבתי עם פליטים יהודים בזמן המלחמה באוקראינה ועוד המון חווית וסיפורים.”
אז איך שורדים את התחושה שאין לך כלום בעולם? 10 שנים של טיולים ברחבי העולם, בלי עבודה קבועה, בית, רכוש, או בעצם שום דבר שאי אפשר להכניס לתיק?
“לכל דבר יש מחיר, אין דבר שהוא מושלם. אני חושב שכל עוד תהיה מוכן לשלם את המחיר, תהיה מאושר. מה שמחזק אותי הוא הסקרנות בעיקר – אני אוהב ללמוד ולהתפתח, ולהגיע למקומות חדשים. אני חושב ש״הבלתי אפשרי״, הרבה יותר מעניין מהאפשרי. אין לי רצון להיות כמו כולם, ואני אוהב את החופש. בנוסף, יש לי אחלה הורים, אחות תאומה ואחות גדולה, וגם שתי אחייניות (משפחה של הרבה בנות), אמא שלי ואחותי מגיעות כמעט כל שנה לטייל איתי בחו״ל, אין דבר כמעט שאני אוהב יותר מזה למען האמת.”
תמונה: פלג עם אחותו התאומה
״זה תמיד נראה בלתי אפשרי עד שזה נעשה״, אמר נלסון מנדלה. וזהו המשפט שליווה את פלג, לדבריו, לאורך עשר השנים האחרונות. “כל מי ששמע שאני במסע מסביב לעולם להגשמת החלום שלי לטייל ב-100 מדינות חשב שזה בלתי אפשרי. כיום, אחרי שטיילתי כבר ב-110 מדינות, הכרתי תרבויות חדשות, פגשתי אין ספור אנשים ולמדתי מהם כל כך הרבה, מצאתי את הדרך שלי לתת בחזרה לעולם שנתן לי כל המון – לפני שנה התחלתי להקים פרויקטים לנזקקים שאני פוגש לאורך הדרך. את המימון לפרויקטים השגתי דרך חברת רהיטים אמריקאית בשם ״מודאני״. במקום שהם יתרמו את הכסף שלהם לארגון גדול וחלק נכבד מהתרומה שלהם יהפוך למשכורות, שכירות, וכו׳… הם החליטו לתת את הכסף לי בתקווה שאני אגיע למקומות שהארגונים הגדולים לא מגיעים אליהם ובנוסף להפוך את התרומה למשהו אישי.”
תמונה: פלג מביט אל הנוף של קייפטאון, דרום אפריקה
“המטרה שלי תמיד הייתה לנסות לתת השראה לאנשים, היום החזון שלי הוא להפוך את ״לונלי פלג” לבלוג המסעות וההתנדבות הראשון בעולם. העוקבים שלי יוכלו להציע לי רעיונות לפרויקטים, לעזור לי בהכנה לפרויקט, לתרום כסף ואפילו לבואו ולהתנדב יחד איתי מסביב לעולם.”
“את הפרויקטים אני מוצא בעצמי, בעיקר במקומות שרוב האנשים אינם מגיעים אליהם. בהתחלה אני עובר לגור במקום בו נמצא הפרויקט וחי עם המקומיים, אני מנסה להבין איפה אפשר לעזור, איך לעשות זאת וכמה כסף זה יעלה ובסוף אני מקים את הפרויקט, משתף אותו עם העולם ומקווה שעוד אנשים יגיעו בעקבותיי ויעזרו גם הם”.
תמונה: עם הילדים של ״הר העשן״ שעובדים בזבל כדי לפרנס את המשפחות שלהם
“את הפרויקט הראשון הקמתי ב”הר העשן״ השכונה הכי ענייה במנילה שבפיליפינים. למען האמת השכונה היא בעצם המזבלה העירונית, שם חיים קרוב ל-700 משפחות בלי חשמל, מים זורמים, חינוך, מענה רפואי או הגיינה בסיסית.”
“ביחד עם ארגון מקומי שפועל שם פיתחנו תכנית שבה הילדים העניים ביותר בשכונה (יתומים, אמא שעובדת בזנות או מכורה לסמים) יוכלו לקבל חינוך ומזון מזין בכל יום כשהם מגיעים לגן או לבית הספר. כיום כשהפרויקט כבר רץ ומניב פירות הארגון המקומי מגייס כספים מסביב לעולם עם סרטון התדמית שהכנתי להם. ככה הפרויקט ממשיך לתחזק את עצמו גם אחרי שהפסקנו לתמוך בו כלכלית”.
תמונה: הילדים העניים של ״הר העשן״ – יתומים מבלי אף אחד כמעט שידאג להם
“חייתי בשכונה שלושה שבועות, התנדבתי עם הילדים ונקשרתי אליהם מאוד. היה שם חם ומסריח, האוכל היה אורז דלוח, ומקלחת טובה לא היה משהו שפשוט להשיג. אך עדיין, הסיפוק שקיבלתי מהילדים האלה ומהעזרה שנתנו להם היה עצום בהרבה מהסיפוק להגשים את החלום שלי לטייל ב- 100 מדינות. קמתי בכל בוקר מוקדם ושמחתי שהאש שהניעה אותי במשך כל השנים בדרכים חזרה לבעור בתוכי.”
תמונה: “הסיפוק לעזור לילדים האלה גדול בהרבה מאשר לטייל ב-100 מדינות”
“לאחר מכן הקמתי פרויקט עם בית חב״ד בקוריאה, ביקור אסירים יהודים ביפן, סיפקנו בגדים ללוחמים של גולני גדוד 51 (הגדוד שאני שירתתי בו) בזמן המבצע בעזה, התנדבתי בבית יתומים יהודי קטן באוקראינה שנפגע מהמלחמה וקיבל אליו מאות פליטים. כרגע אני בקמרון, מערב אפריקה בונה בית ספר יסודי. כאשר אנשים שמעו שאני טס למערב אפריקה כולם אמרו לי לא לטוס, אבל בשלב הזה כבר הפסקתי להקשיב למה שיש להם לומר. המילים שזכורות לי בעיקר הן – אבולה, בוקו-חראם, חטיפות, מלחמת אזרחים”.
תמונה: בונים בית ספר לילדים בקמרון, מערב אפריקה
“זה נכון שקמרון היא אחת המדינות העניות באפריקה, עם כלכלה כושלת, שחיתות בכל מקום ואין ספור בעיות בתוך המדינה ועם המדינות השכנות שלה. אך הבעיות האמתיות שאנחנו נתקלים בהן, ומקשות עלינו לבנות את בית הספר הם דברים אחרים לגמרי. חוטב העצים שלא סיפק את המשלוח כמו שסוכם, משלוחים של חומרי בניה מגיעים במידות הלא נכונות, איכות נמוכה של המוצר המקומי (אנחנו מכינים את הבלוקים שלנו בעצמו) וכמובן העובדה שאין פה בכלל מכונות והכל נעשה ביד- חפירה של היסודות, חציבת באר, הכנה של הבטון, חיתוך העצים וכיוצא בזה”.
תמונה: בניית בית הספר בקמרון, מערב אפריקה. “בנינו הכל עם הידיים, עבודה קשה אך מספקת!”
“המטרה שלי לאחר שנסיים לבנות את בית הספר היא להמשיך לעבוד עם הארגון באופן רציף ולהביא לפה מתנדבים מישראל שילמדו את הילדים”.
תמונה: רק נחת בארץ לפני כמה ימים וישר נסע לכמה ימים לטייל במדבר
פלג, נמצא בימים אלו בארץ ומעביר סדרה של הרצאות. רגע לפני שהוא חוזר לאפריקה, אני שואלת אותו מה התובנה שלו מכל אותם טיולים הוא משיב בפשטות: “לא צריך רכוש כדי להיות מאושר, ולא צריך כסף בשביל להגשים חלומות. אני לא מתחרט על שום דבר שעשיתי , אני לא מקנא באיש ולא הייתי רוצה להתחלף עם אף אחד. אני מאושר פשוט מאוד כי אני עושה את מה שאני אוהב.
תמונה: הרצאה של פלג בתל אביב
מה שלדעתי אפשר לקחת מהדברים של פלג לחיים שלנו כאן, הוא שגם בלי לעזוב את הכל, אם ננסה להגשים את החלומות הקטנים שלנו ולעסוק בדברים שעושים לנו טוב על הלב, כבר השגנו המון. העבודה שלנו היום תופסת חלק גדול ומשמעותי בחיינו – הן מבחינת הזמן שאנחנו מקדישים לה והן מבחינת השפעתה על הדימוי העצמי שלנו. מצאו עבודה שאתם אוהבים, ואתם כבר בחצי הדרך לחיים מספקים יותר.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
לתפוס כיוון: מבט מבפנים על הכוון תעסוקתי
רוצים שינוי? 5 שאלות בדרך לקריירה חדשה
גם לכם יש עבודה לא שגרתית? ספרו לנו עליה
