עם כל הכבוד לקולנוע – כבר הרבה זמן שסדרות הטלוויזיה הפכו למושקעות ואיכותיות וכאלו שמושכות כוכבים גדולים מהמסך הגדול. אין דבר מהנה יותר מלרבוץ בסוף היום עם הסדרה האהובה עליכם ולצפות בפרקים ברצף ולא לחכות כל שבוע למנת הסם הטלוויזיוני שלכם. סלקום tv, מיזם הטלוויזיה האינטרנטי החדש של סלקום, נמצא אמנם עדיין בתחילת דרכו, אך כבר עכשיו מדובר בהזדמנות מצוינת לבחון את התכנים בשירות. במיוחד עבור אלה שעדיין מתלבטים בימינו אם לשלם 99 שקלים עבור טלוויזיה רב ערוצית.
תזכורת: עבור 99 שקלים בחודש תקבלו ממיר מקליט ושידור התוכן באיכות HD וגישה בלתי מוגבלת לספריית התוכניות של השירות. אם יש לכם חיבור של 10 מגה ביט זה אמור להיות מספיק טוב לקליטה רציפה ואיכותית של התכנים בשירות, כולל אפשרות צפייה דרך הטאבלט או הסמרטפון ללא תוספת מחיר.
ב”סלקום tv” אפשר לראות את הערוצים הפתוחים (2, 10, 1 ואחרים) ומגוון תכנים ישראלים, יש שם את “סקנדל”, “האישה הטובה”, “בית הקלפים” המצוינת” ו”בלאקליסט”. אחרי שבועיים של שימוש מתבלטים כמה יתרונות לצרכני טלוויזיה שהרגלי השימוש שלהם הם בעיקר על פי דרישה בהם היכולת לצפות בתוכנית הפריים טיים כמו ארץ נהדרת בסמוך לשידורן ללא תשלום, ללא הצורך המעיק להיפרד ממאות שקלים בחודש בדמי מנוי. אבל רצינו להתייחס לכמה סדרות קצת פחות מוכרות אך לא פחות טובות בהן צפינו בשבועות האחרונים.
מוצרט בג’ונגל – סקס, סמים ומוזיקה קלאסית
נגנים קלאסיים הם ג’אנקים של תרבות גבוהה, נכון? אין להם נגיעה לתשוקות הארציות שלנו, בני התמותה. הם הוגים ביצירות, מנהלים דיונים אינטלקטואלים חרישיים, הולכים לישון בשמונה בערב ובלילה הם סופרים תווים כדי להירדם. אז זהו, שלא. ב”מוצרט בג’ונגל”, הסדרה מבית היוצר של אמזון על בסיס ספר הזכרונות של נגנית האבוב הניו־יורקית בלייר טינדל, יש קוקאין לצלילי ואגנר, ג’וינטים לפני הופעה וסקס קבוצתי. יש מטרידנים מיניים, אלימות ושוחד מיני. יש בגידות ואורגיות, הטרדות ואלימות. בקיצור, ממש כמו רוק סטארים.
הקסם של הסדרה הזו הוא בכך שהיא לא דורשת מהצופה תואר במוזיקה כדי להבין אותה ולא מרתיעה עקב עודף דידקטיות, ומנגד היא ממש לא הסדרה הסכרינית האמריקנית הטיפוסית שלכם. יש בה שילוב בין קלילות לעומק, צבעוניות וקדרות, שמושכת את הצופה לאט לאט כמו לתוך מלכודת דבש, ולאחר כמה פרקים אתה אשכרה מתעניין בדמויות האלה, בחיים שלהם ובעולם המוזיקה הקלאסית שהוא כל עולמם. מעל כולם נוצץ כוכבו של גאל גרסיה ברנל בתפקיד רודריגו, בהשראת המנצח גוסטבו דודאמל. מה שעוד מלבב זה הריבוי של שחקנים מבוגרים ולא בתפקידים גריאטריים, בראש ובראשונה מלקולם מקדואל שעובר מסך עם סקס אפיל ממגנט גם לאחר גיל 70. בקיצור, מחכים בקוצר רוח לעונה השנייה. כי בכל זאת, את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.
המסוכנים של אוסטרליה
תינוקה של רוזמרי
מיני סדרה בת ארבע שעות שהיא גירסה מודרנית לרומן הקלאסי של אירה לוין מ-1967. הספר המקורי פורש את הסיפור הקלאסי של גבר מכיר אישה, הם יוצאים יחד, מכירים את ההורים אחד של השני, מתחתנים, האישה נכנסת להריון שמור, ויולדת בן חמוד לאללה, עם מבט זדוני וקרן קטנה בולטת במצח. הספר זכה לתהילה לא מעט בזכות הסרט שביים ב-1968 רומן פולנסקי, ויצא שנה לפני שכנופיית צ’ארלס מנסון פרצה לביתו ורצחה באכזריות את אשתו השחקנית היפה שרון טייט.
העלילה עוסקת בזוג צעיר, המגיעים לדירה חדשה עם שכנים יוצאי דופן. בסרט המקורי היה שימוש נהדר בצילום, משחקי אור וצל, ודימויים מבשרי רעות, כאשר לא ברור עד הסוף אם הגיבורה ההרה של הסרט הלכה והשתגעה ולכן היא חושדת בשכניה, בבעלה ובכל העולם, או שבאמת כולם שותפים במזימה נגדה כדי לגזול ממנה את תינוקה, בן השטן. בעיבוד החדש העלילה עוברת לפריז שמתאימה לפחות בזכות התפאורה של עיר האורות האנינה.
רוזמרי וודהאוס (זואי סלדנה, “אווטאר”) היא רקדנית לשעבר, אמריקנית שעברה לגור בפריז בעקבות בעלה גאי (פטריק ג’יי אדמס, סדרת הטלוויזיה “Suits”), שקיבל משרה בסורבון זמן קצר אחרי שנודע לאשתו בבדיקת אולטרסאונד כי לעובר בבטנה אין דופק. השניים רצו לפתוח דף חדש ופריז נראתה מושלמת. אפשר להבין אותם.
בעקבות רצף אירועים מקריים לכאורה הם עוברים להתגורר בדירה יוקרתית ברובע המהודר ביותר של הבירה האירופית, לצד שכנים מבוגרים ומקושרים באליטה הפריזאית: רומן ואשתו מרגו. רוזמרי נהנית מתשומת הלב אך בהדרגה מתחילים לקרות דברים מוזרים סביבה. בעליה משכנע אותה שהכל טוב והיא סתם היסטרית אבל הצופים חשים את הביזאריות גם. “תינוקה של רוזמרי” מזכיר לנו שהשטן נמצא מסביבנו גם היום אולי יותר מתמיד, ומעלה את השאלה עד כמה אנחנו מוכנים למכור לו את נשמתנו עבור חיים טובים, קידמה ומשפחה. עד כמה אנחנו רוצים להאמין עד כדי עצימת עיניים לרווחה.
“קרא לסול”
“קרא לסול” (Better Call Saul) היא סדרת המשך ל”שובר שורות” המופתי, על אף שמבחינה כרונולוגית העלילה שלה התרחשה שש שנים לפני שעורך הדין החלקלק והנוכל סול גודמן פגש את וולטר ווייט. בסדרה החדשה לגודמן עוד קראו ג’ימי מקגיל, לפני שהחליף את שמו לשם יהודי יותר. הוא מסביר ללקוח את עיקרי משנתו: “עורכי דין, אנחנו כמו ביטוח חיים. מקווים לעולם לא להשתמש בזה, אבל מה, מי יוותר על זה?”. מי שסגד ל”שובר שורות” עשוי להתנחם בסדרה הזו כי בכל זאת, זה מה שנשאר ממנה ואם זה מה שיזכיר לכם את הימים הטובים שבהיתם בעלילת וולט וג’סי אז אין בכלל דילמה. הסדרה עלתה ב”סלקום tv” ממש לפני כמה ימים, במקביל לעליה לשידור בארה”ב.
מי שהעריץ את “שובר שורות” לא יתאכזב מ”קרא לסול”, עם קריצות עדינות והתייחסויות לסדרה האם. אמנם, הפתיחה בשחור לבן ודורשת לא מעט סבלנות, אך היא משתלמת בהמשך. הסדרה ממקמת את סול בשנת 2002, שש שנים לפני המפגש שלו עם וולטר ווייט ולפני שהוא הפך לעו”ד הפליליסט הפלילי המצליח שהכרנו ב”שובר שורות”. גודמן-מקגיל מצטייר כלוזר שמנהל משרד מחדר אחורי במכון יופי, מחכה להזדמנות שתגאל אותו מחייו הקשים. הוא הרבה פחות חלקלק ובטוח בעצמו מסול גודמן שהכרנו, רעב ללקוחות ורגיל לאכזבות, עד שההזדמנות נוקשת בדלתו ומתפרצת פנימה.
