חשוב מאד קודם כל, לבחון את ההזמנה הזו מנקודת הראיה האמריקאית:
שני בתי המחוקקים האמריקאים נמצאים רוב רפובליקני – בשש שנות נשיאותו של אובמה
אפשר לאפיין אותם בשיתוק ואי שיתוף פעולה בין שניים מתוך שלושת זרועות המימשל זו המחוקקת וזו המבצעת.
ניתן לעניות דעתי, לראות בהזמנתו של נתניהו לנאום בבתי המחוקקים האמריקאיים תקיעת אצבע ע”י היו”ר ביינר בעינו של הנשיא האמריקאי.
ואסור לה לישראל להפך לפיון במאבק הזה, בין שתי זרועות המימשל האמריקאי, אשר נמצאים על שתי קצוות הקשת האידיולוגית בזירה הכלכלית ניתן להגדיר את גישתו האמריקאית סוציאלית קיצונית על המימשל לערוב ולממן את הציבור ואילו הגישה הנגדית היא של הרפובליקאים דוגלת יותר במימשל קטן הרבה יותר ויש לצמצם את מערבותו של המימשל בחיי האזרח.
ללא צל של ספק בראיית המצב הבין לאומי שהעולם בוער וזו לדעתי מלחמת העולם השלישית שהחלה בפיגועים של 9-11 . גישתם של נתניהו והרפובליקאים דומה להפליא והרפובליקאים למעשה רוצים שנתניהו ישמיע את קולם והם שוב מנצלים אותו.
על ביינר לדחות את ההזמנה לאחר הבחירות כדי להמנע ממצב שכבוד ראש הממשלה ישים את בית הנבחרים האמריקאי ללעג וינצל את הבמה לנאום בחירות ולא יותר.
אינני מאוהדיו של נתניהו, אולם ניתן בהחלט לומר שראייתו הבין לאומית ראלית יותר מאשר זו של הנשיא האמריקאי. ומבחינה זו יש צדק בהזמנתו של נתניהו ע”י ביינר, אולם עליו לעשות זאת לאחר הבחירות בישראל – אפילו אם נתניהו לא יהיה ראש ממשלה לאחר הבחירות.
