הביטוי “עד שהמוות יפריד בינינו” הוא באמת אובר רייטד. כשחושבים על זה, אין סיבה להיפרד ממי שאוהבים, גם במוות. לפחות בעיני מורה אחד מיוחד מרומניה שאהב את כיתתו כל כך עד שהחליט שהוא לא הולך לשום מקום.
אלכסנדרו גינגור היה מסוג המורים שממש אהב ללמד, לטפח את הדור הצעיר, ולא לפספס יום אחד של לימודים. להיות נוכח עבור תלמידיו היה הדבר הכי חשוב בחייו. וגם במותו.
ראו גם: האם יכול להיות שכל עניין ליקויי למידה הוא תרגיל?
בבית ספר יסודי אחד בדרום מזרח רומניה, פוצ’ננ מוסנני פופסקיו, העצמות של המורה למדע מוצגים מאז סוף שנות השישים בפני התלמידים מדי יום בכיתתו האהובה.
לקח קצת זמן עד שכולם הבינו כי מדובר בשלד של המורה הטוטאלי, שלימד שם מעל חמישים שנה, וזכה להישאר במקום בו אהב להיות יותר מכל. וככה חולפים הימים כשהוא מפקח על התלמידים שלו במבחנים גם כשהוא איננו.
מה שבטוח, מדובר כנראה במורה שיהיה זכאי לקבל הכי הרבה חופשות אי פעם. וכן, אם לרגע תהיתם, הצלצול הוא לא בשבילו.
שלום תלמידים. אני המורה שלכם. לנצח
דרך Mirror.co.uk
