הומלסים הם אלה שנותרו מאחור. הם וכל חלומותיהם פזורים ברחובות. הם אלה שחיים מהיד לפה ואין להם אפשרות לחלום בגדול בעוד הם מנסים לשרוד את היום. אבל זה לא אומר שהם לא מרשים לעצמם מדי פעם לדמיין איך היו נראים חייהם אילו התגלגלו אחרת, אילו היה להם יותר מזל. הרבה אילו.
ראו גם: הומלסים התבקשו לכתוב את סיפור חייהם במשפט אחד
אמן גרפיטי רגיש במיוחד מלוס אנג’לס, סקיד רובוט, החליט שאמנם הוא לא יכול להפוך את המציאות של אותם הומלסים לוורודה יותר, הוא בהחלט יכול לצבוע את החלומות שלהם בצבעים. האמן האנונימי מנצל את חשבון האינסטגרם שלו כדי להאניש את ההומלסים, להפוך אותם ממטרד שכונתי בעיני הבריות לבני אדם כמונו, עם חלומות ושאיפות. ביצירות שלו ההומלסים אינם עוד אנשים שקופים ללא פנים אלא כאלה שהעזו לקוות לעתיד טוב יותר. סקיד טרח תוך כדי התהליך לשוחח איתם ולברר את הכמיהות שלהם. מדובר בדברים בסיסיים, לאכול מנה חמה או לשתות מים, מה שסקיד עזר להם לקבל.
דרך האמנות שלו הוא מאיר את חייהם, גם אם לכמה רגעים. עם גבם אל הקיר, הם יכולים להיות כל אחד. מלכים בארמון או בני אדם שראויים לעוף צלוי טעים. כשמתרגמים את החלומות שלהם לציורים מבינים עד כמה אנשים כאלה חיים במחסור מתמיד. עד כמה הפער בין הפנטזיה למציאות עצומה. בפרויקט הזה הצליח סקיד לעורר מודעות חברתית אדירה שכנראה שלפה אותו מימי האנונימיות שלו.
חלק מהמבקרים טענו נגד רובוט שהוא ניצל באופן ציני את ההומלסים, אבל רובוט הדף האשמות אלו וציין שאינו מפיק מהפרויקט כל רווח וכל רצונו הוא לגרום לאנשים לראות את ההומלסים כאנשים בשר דם. הוא רוצה להעביר את המסר שצריך לדאוג לבעלי פחות מזל מאיתנו. אולי חייהם של ההומלסים לא ישתנו והם נדונו לחיים ברחובות, אבל לפחות הם תמיד יוכלו להביט אל הגרפיטי הזה ולזכור שבעולם אחר, דימיוני, החיים שלהם לא פחות ממופלאים.
Loading
דרך Huff Post
