החיים הם לא סרט, תהיו בטוחים ועדיין זה לא מה שעצר את מי ששלחה לבחורים מטינדר את המיילים מהסרט “יש לך הודעה” (You’ve Got Mail), סרטה של נורה אפרון מ-1998 בכיכובם של טום הנקס ומג ריאן, כשעוד אפשר היה לזהות אותה לפני הניתוחים הפלסטיים.
ראו גם: הבחורה הזו בחרה את הנקמה המושלמת לקריפ מ”טינדר”
עלילת הסרט עסקה בבחור ובחורה המתגוררים בניו יורק ושונאים זה את זו כשהם נפגשים ברחוב אבל מאוהבים כשהם מתכתבים באינטרנט. בזמן הסרט ההודעות הללו נראו חמודות אבל כשמוציאים אותן מהקשר הן נשמעות, איך נאמר, די ביזאריות ולא הכי מעוררות חשק.
בהחלט לא מומלץ למי שבאמת רוצה למצוא סטוץ בטינדר. בכל זאת, אין חופר ופילוסופי מזה, אבל די אפקטיבי כדי להבריח כל מחזר טורדני.
מייל לדוגמא מהסרט. טום ומג לא היו שורדים בטינדר
“היי את
שישי שמח
– זה לא יהיה נפלא אם אוכל להעביר לך את כל הזינגרים (עוגת נחש אמריקנית) אליך? ואז אהי רע ואת תוכלי להתנהג רע כל הזמן. ושנינו נהיה מאושרים. אבל אז, מצד שני, אני חייב להזהיר אותך שאז כשיהיה לך את העונג לומר את הדבר שאת מתכוונת לומר בזמן בו את מתכוונת לומר אותו, אין מנוס מחרטה. את חושבת שנוכל להיפגש?
לא”.
“היי ג’ן, שמח לפגוש אותך.– פעם קראתי סיפור על פרפר ברכבת התחתית, והיום ראיתי פרפר. הוא עלה ברחוב 42 וירד ב-59, שם אני מניחה שהלך לבלומינגדיילס לקנות כובע שיתגלה כטעות, כמו רוב הכובעים”.
“פרפר טיפש. הוא היה אמור לדעת שצעיף זו בחירה אופנתית טובה יותר”.
“היי(:
מה שלומך?
– אבא שלי מתחתן שוב. במשך חמש שנים הוא חי עם אשה שלמדה עיצוב בסיזרס פאלאס.
אני מוזמן לחתונה?”.
“אז מה אתה?הסנדק הוא האי צ’ינג. הסנדק הוא כל החוכמה. הסנדק הוא התשובה לכל שאלה. ‘מה אני אמור לקחת לחופשה? עזוב את האקדח, קח את הקנולי’. איזה יום היום? שני, שלישי, חמישי, רביעי. והתשובה לשאלה שלך היא: צא לקרב. אנחנו במלחמה. זה לא אישי. זה עסקים. זה לא אישי זה עסקים. שנן לעצמך בכל פעם שאתה מרגיש שאתה מאבד את העצבים. אני יודע שחשוב לך להיות אמיץ. הילחם, הילחם עד הסוף.
– אני לא בטוחה מה לענות אך מאמינה שהתחמקת ממענה לשאלה שלי”.
“זו שבת אחר הצהריים שמשית. אנחנו בעיר ניו יורק. לאן אתה רוצה לקחת אותי?
– המטרה העיקרית של מקומות כמו סטארבקס היא לאפשר לאנשים ללא יכולת קבלת החלטות כלשהי לקבל שש החלטות: לקנות כוס קפה, קצר, ארוך, בהיר, כהה, קפאין, נטול, דל שומן, בלי שומן וכו’. כך אנשים שלא יודעים מה הם עושים או מי הם יכולים, לקבל עבור 2.95$ בלבד, תחושה של עצמיות. גבוה! נטול! קפוצ’ינו!”.
אז אתה רוצה לקחת אותי לסטארבקס?”.
“היי
– האם אתה יודע שבכל לילה משאית נעצרת ליד H&H בייגלים ופורקת כטון של קמח למיכלים תת קרקעיים? האוויר מלא באבק לבן, וזה פשוט מדהים.
“לא ידעתי את זה ואני די מבולבל”.
“תרשים אותי– לכלב שלי קוראים ברינקלי. הוא אוהב את הרחובות של ניו יורק ממש כמוני, למרות שהוא אוהב לאכול חתיכות פיצה ובייגל מהמדרכות, ואני מעדיף לקנות אותם”.
איזה סוג כלב?
– ברינקלי תופס מצוין. הוא קיבל הצעה מהחווה של המטס אך בחר להישאר איתי כדי שהוא יוכל לישון 18 שעות ביממה על כרית ירוקה ענקית”.
אוקי. אני מבולבלת עכשיו”.
“אני יכול ללוות נשיקה? מבטיח להחזיר אותה(-:
– וידוי: קראתי גאווה ודעה קדומה כ-200 פעמים. אני הולכת לאיבוד בין המילים. מילים כמו thither, mischance, felicity. אני תמיד מתייסרת בשאלה אם אליזבת ומר דארסי יסתדרו יחד. אני יודעת שתאהב את זה.
אוקי. ראיתי את הסרט(-:”.
“הלו
– אני רוצה לפתוח את דבריי אליך כאילו אנחנו כבר באמצע שיחה. אני מדמיינת שאנחנו חברים ותיקים ויקרים. בניגוד למה שאנחנו באמת, אנשים שלא מכירים זה את שמו של זו, ונפגשו בחדר צ’אט שלטענתנו לא היינו בו לפני כן. ‘מה הוא יאמר לי היום’, אני תוהה. אני מפעילה את המחשב שלי וממתינה בסבלנות להפעלה שלו. אני מתחברת לרשת ונשימתי נעצרת עש שאני שומעת שלוש מילים קטנות: יש לך מייל. אני לא שומעת כלום, אפילו לא קול אחד ברחובות ניו יורק, רק את פעימות הלב שלי. יש לך מייל. ממך”.
“היי
מה נשמע?
– אתה לא מת על ניו יורק בסתיו? היא גורמת לי לרצות לקנות ציוד לבית הספר. אוכל לשלוח לך צרור של עפרונות מחודדים אם הייתי יודעת את שמך וכתובתך. מצד שני, אי הידיעה זה כל הקסם.
חחח
באמת לא יזיקו לי כמה עפרונות”.
דרך Buzzfeed
