מאת: נטלי ריער
סביר להניח שאנשים שרוצים להתפטר מהעבודה שלהם לא עושים זאת רק בגלל תנאי עבודה “יבשים”, אלא יותר בגלל הסביבה האנושית שעוטפת את התפקיד שלהם – אם זו ההתנהלות מול לקוחות לא מרוצים, תפקוד תחת מנהלים בעלי אישיות מפוצלת, או עמיתים שלפעמים לא עושים רושם של העיפרון החד ביותר בקלמר.
אך קשה יותר מההתמודדות עם עצם קיומם של אנשים השונים מאיתנו, בהתנהגות ובצורת החשיבה, הוא מה שהקושי הזה מוציא מאיתנו, מי שאנחנו הופכים להיות בתקשורת איתם. זה נכון לגבי עבודה, אך לא רק, כי גם בימים קשים כאלה, שבהם הרשת רועשת וגועשת, הדעות מנוגדות ולעתים אפילו סטטוס תמים למראה עלול לעורר מהומה גדולה, הצורך בשליטה רגשית עולה.
אז איך בכל זאת מצליחים לעבוד מדי יום עם אנשים שגורמים לנו להתפוצץ מבפנים? אפשרות אחת היא לחשוב מה האלטר אגו שלכם היה עושה, או – לפתח את המאפיין החשוב ביותר של הבגרות הרגשית והוא: לסנן, לסנן, לסנן.
הפתרון הזה לא חדש, זה משהו שאומרים לנו כל הזמן: לא להתייחס, לא להתעצבן, ולא לקחת ללב. אבל יש עוד פילטר שצריך לחזק, והוא, אולי יפתיע. במאמר מעניין של גרג מקאוון בהרווארד ביזנס רוויו הוא מציע שני פילטרים: “כדי לפתח מערכות יחסים משמעותיות ובוגרות יותר במקום העבודה או בבית עלינו לפתח שני סוגים של פילטרים. הראשון יגן עליך מפני אנשים אחרים. הפילטר השני יגן על אנשים אחרים מפניך.”
פילטר ראשון: הגן על עצמך מפני אנשים אחרים
מקאוון מספר על עבודתו תחת מנהלת ביקורתית וקשוחה שהיתה מתבטאת בבוטות יתרה ואומרת דברים שקשה היה לו לשמוע, ביניהם “אתה לא כותב דגול!” או “טוב, זה היה פשוט טיפשי!”. תגובתו לדברי המנהלת שלו היתה קבלתם כאמת מוחלטת, מה שגרם לו לנהוג בהתגוננות יתר מולה ולחזור הביתה מוכה רגשית. מדי ערב אשתו היתה מאזינה לסיפוריו ומסייעת לו לעשות הפרדה בין מה שנכון, למה ששגוי, וכך עם הזמן הוא הצליח ללמוד איך כן להאזין לדברי הביקורת, אך לא להאזין יותר מדי. במילים אחרות, למד לסנן את המשוב ולהוציא ממנו את העיקר.
פילטר שני: הגן על אחרים מפניך
למרות ההשפעה של דברי אחרים עלינו, דווקא המילים שלנו לעתים קשות יותר לריסון. לפעמים, הן נפלטות החוצה בלי תשומת לב ובלי לתת את הדעת לגבי ההשפעה שלהן על הסביבה. גם אם בסך הכל מדובר בבדיחה גרועה – לדברים שאנחנו אומרים לאחרים יש השפעה – הם עשויים לפגוע, לבלבל ולגרום למישהו אחר לחזור הביתה עצוב וממורמר. לכן, כדי לעבוד עם אנשים אחרים, במיוחד אנשים ששונים מאיתנו, תוך שמירה על אווירה טובה, צריך להוסיף פילטר גם על עצמנו ולחשוב פעמיים לפני שמילים חדות מדי יוצאות לאוויר העולם.
אמנות המינון הנכון של לא לאכול שיט מאחרים, ולא להאכיל אחרים בשלך
למי שחושש מחיים בסביבה סטרילית מדי, מקאוון מסייג את דבריו בחשיבות המינון של הסינון. ומסביר איך משפיע חוסר האיזון – משתלטנות כשנגרמת כשיש רק פילטר כלפי הסביבה ולא כלפי עצמנו, חוסר רגישות שנובעת משני פילטרים חזקים מדי ואפשרות האחרונה, שלדעתו היא הגרועה ביותר. על פי דבריו של מקאוון, כששני הפילטרים חלשים, זו התחתית. “אם שני הפילטרים חלשים, תהיה פגיע.
זה המצב הגרוע ביותר להיות בו: אתה לא מגן על עצמך מפני אחרים או מגן עליהם מפניך, כך שאם תהיה במקום הזה, גם תתנהג כמו חיה פצועה – תהיה רגיש מדי למה שאחרים אומרים עליך, אך גם תדבר באופן פוגע לאחרים. כך למעשה, תרגיש כמו קורבן אך תתנהג כמו בריון.”
בתכלס, למה זה טוב?
לא כולם אוהבים אנשים אחרים. זה בסדר, וגם לא ממש חדש תחת השמש: עוד בשנות הארבעים של המאה הקודמת, במחזה “בדלתיים סגורות” של ז’אן פול סארטר, נכתב: “אין צורך בעינויים: גיהנום הוא אנשים אחרים.”
עם זאת, בגרות רגשית במקום העבודה עשויה לעזור לכל אחד ואחת מאיתנו להיות שמחים יותר בעבודה, או לפחות רגועים. ורוגע במקום העבודה הוא נכס אסטרטגי, כי כשרגועים, אפשר לקבל החלטות שקולות יותר, להתמודד טוב יותר עם אנשים שנכפה עלינו לראות מדי יום ביומו, להצליח לגייס את הסבלנו הנדרשת כדי לעבור מעבודה לעבודה במקום להתפטר בפתאומיות ובגדול, להיות עמידים יותר בפני הסביבה האנושית שבה אנו חיים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
