כשהייתי ילדה הפחד הכי גדול שלי היה לישון בחדר חשוך לגמרי. הדלת היתה צריכה להיות בזווית מאוד ספציפית כדי שארדם. זה לא משנה את העובדה שבאחד מבתי ילדותי היה חלון שהשקיף לתוך החצר. דמיינתי יצור בעל עיניים צהובות שמסתתר בשיחים. בקיצור, איזה כיף זה להתבגר ולהשאיר את זה מאחור.
ראו גם: ההסבר האמיתי לתמונת ה"מפלצת" שתועדה בסין פשוט היסטרי
ממרומי גילי אני מתבוננת על הצילומים המופלאים האלה של לאורה פאבל מפריז ממקום רגוע ומשועשע. הצילומים מתעדים ילדים קטנים נלחמים בגבורה אל תוך הלילה בסיוטים שלהם. היום המפלצות האלה נראות לי מתוקות וחסרי ישע והדבר האחרון שהייתי עושה זה להרוג אותן. הייתי מעדיפה להתכרבל לצדן.
אבל אם נתעלם מהרעיון של הרג כאן, מדובר בפרויקט ויזואלי מסוגנן וקסום, עם קומפוזיציה מעולה שיכול לתת לילדים כוח להתגבר על הסיוטים שלהם."לא רציתי שהילדים יהיו קורבנות", אמרה הצלמת, "רציתי שילחמו במפלצות. רציתי שהמפלצות יפחדו מהילדים".
לצורך הפרויקט, פאבל פנתה לבני משפחתה ולחבריה והשתמשה בחדרי השינה שלהם כדי לשלב בצילום "את אישיותם". התוצאה מושלמת אבל איך אומר זאת בעדינות? שלום שלום ואל תופיעו לי בחלום.
דרך Buzfeed
