הגלגל מסתובב לו. פעם אתה למעלה ופעם למטה. ומשפחה אחת ממיזורי מכירה את הביטוי הזה היטב. מדובר במשפחת מולר המונה את זוג ההורים וילדיהם. פעם גם הם חיו בבית פאר אבל כמו משפחות רבות בארצות הברית, משבר הסאבפריים נטל מהם את ביתם והם התדרדרו לתהומות העוני.
ראו גם: לוח שנה של דיירי בית אבות מחופשים לאייקונים מהקולנוע
על מנת להתפרנס הם החלו לעבוד במקדונלדס אך השיגו הכנסה אחרת מהצד ממקור לא צפוי. למעשה, המשפחה מתגוררת בבית יוקרה שאינו שלהם. הוא שייך לבעלת בית עשירה שרוצה למכור את הנכס והמשפחה הזו מתפקדת עבור המתווך כנציגי הבית שמראה בהתראה קצרה ביותר את הבית.
משפחת מולר משלמת 1,200 דולר בחודש בלבד על מנת לקבל את הזכות להתגורר בבית הפאר הזה אבל התענוג הזול מגיע עם תג מחיר יקר מאוד: הם נאלצים לשמר את הבית בתנאים מופתיים כדי שישארו. הכל חייב להיות נקי, סטרילי ומתוקתק עד היסוד.
כמו כן, הם חייבים להיות ערוכים להתפנות בזמן קצר מאוד ואז הם יאלצו למצוא בית חלופי ברגע שהמכירה תתבצע. מדובר באורח חיים קפדני ביותר כי הדרישות כיצד על החדרים להיראות מאוד מפורטות. מבהילות ממש.
כאשר בני המשפחה מתיישבים לאכול ארוחת ערב, הכל כבר ארוז בפלסטיק והמטבח נקי ללא רבב. שום דבר לא יכול לזוז מילימטר, הנרות, המיטות, הארונות, הכריות, המגבות, הכל ממוקם בדיוק כפי שהבית עוצב לפני. המראות חייבות להיות בוהקות והטמפרטורה נעימה. החדרים אמורים להיראות כאילו חדרנית בבית מלון הגיחה וסידרה הכל.
למה התופעה המוזרה הזו קיימת, בה משפחות הופכות לבובות ראווה מהלכות? משום שמתברר כי בתים בהם מתגוררים אנשים נמכרים מהר יותר מבתים ריקים. משהו כנראה באנרגיה המשפחתית שממלאת את הבית מעבירה תחושה טובה לקונים פוטנציאלים.
עבור האנשים שחיים על זמן שאול בבית שאינו שלהם, מדובר בחיים נוקשים וקשים מנשוא, יותר מאלה של שוכרי דירות. כשיש ילדים, זה אתגר מייסר אפילו. אין מקום לספונטניות, שמחת חיים מתפרצת, זרימה. כלום. אבל למשפחה דלת אמצעים, מדובר בקורת גג מעל הראש. לא מובן מאליו. מה שכן, זה עניין של זמן עד שימכרו את הדיירים עצמם כקישוטים לסלון.
דרך Neatorama
