החיים הללו. שבריריים. מתעתעים. נעלמים. הצלם הגרמני וולטר שלס יזם פרויקט צילום מורבידי, קריפי וכזה שהיה מתחבר יופי לסדרת המופת “עמוק באדמה” הנקרא “Life before Death”.
האיש תיעד מצולמים בשני שלבים: אחד, כשהיו חולים סופניים והשני, סמוך למותם. אכן, תמונות קשות אבל מסקרנות מאוד ומטלטלות רגשית. שילוב מוחץ של חזק ונחקק.
ראו פרויקט צילום נוגע: אנשים התבקשו לגעת זה בזו
המצולמים אף התראיינו לפרטנר של הצלם ונתנו תובנות ומשפטים מהדהדים. אנשים אלה הבינו שאלו הימים האחרונים שלהם והם סיפקו את סדר יומם לצד יציאות על מהות החיים.
באופן מעניין, הפרצופים של המצולמים המתים לא מעוררים חרדה או גועל אלא שלווה. ניתן להתרשם מהאסתטיקה של המוות. מועברת אפילו תחושה של הקלה עצומה. אחרי סבל ממושך, הם נראים כמי שהגיעו למקום טוב יותר.
המוות שיחרר אותם מהתופת, מהפחדים, מהאי ודאות שעטפה אותם כשהם היו כלואים בגוף הגשמי. ומה שבטוח, הצילומים הללו זכו בחיי נצח.
דרך Neatorama
