“קרוב להפליא, רועש להחריד” זה שם הספר המופלא של ג’ונתן ספרן פויר המתאר את היום הנורא והבלתי נשכח בניו יורק, 9.11, מנקודת מבטו של ילד קטן שחיפש את אביו. אף אחד לא העלה על דעתו לבחון את נקודת מבטם של כלבי החיפוש וההצלה האמיצים שהצטרפו לכוחות ההצלה ויצאו לאתר ניצולים בין ההריסות. זאת עד שהצלמת הדנית, שרלוט דומאס, החליטה, עשור אחרי אסון התאומים וההתרסקות של המטוס בפנטגון, לאתר את מאות הכלבים הללו שמילאו את מסך הטלוויזיה שלה באותו יום ארור בניסיון למצוא אות חיים.
בזמנו, ארגון Fema גייס את הכלבים הנאמנים לשורותיו והם עבדו יומם וליל לצד מאמניהם, כבאים ומתנדבים כדי לאתר מישהו, איפשהו. הם חוו את האסון על פרוותם ועיניהם ראו לא מעט כאב, שברון לב, תסכול ומוות. בספטמבר 2011, עשור מאוחר יותר, שרלוט הגישה בקשה מסודרת לאיתור כל הכלבים הללו שנגעו בליבה ועבדו במסירות אין קץ.
היא גילתה דרך ארגון FEMA כי שרדו רק 15 כלבים מאותו יום. שרלוט יצאה למסע ברחבי ארצות הברית כדי לצלם את הכלבים הגמלאים שנותרו בביתם. הפרויקט שלה פשוט ריסק לי את הלב. אולי כי אף אחד לא נתן את הדעת לתת ליצורים האנושיים הללו את הכבוד שמגיע להם. כבוד שלא אמור להיות שמור רק לבני תמותה. הזמן שחלף ניכר עליהם, עיניהם מטושטשות יותר, גוונים של אפור מקשטים את פרוותם אבל לרגע הם לא איבדו את עירנותם ואת והרוח המיוחדת שפעמה בהם. אותה אישיות שהפכה אותם לחיוניים כל כך דאז. תראו את המבט בעיניהם.
ראו גם: הכלבים הכי אנושיים בפרויקט צילום נוגע ללב
אולי לרגע נדמה כי הכלבים מודעים לכך שעבור שרלוט, הם לא פחות מגיבורים ששרדו את אחד הימים הטרגיים בתולדות האומה האמריקנית. עבורה, הכלבים מסמלים ניצוץ של תקווה על רקע האסון. שלא הכל נקבר בין ההריסות. בכך שהם העניקו תמיכה, נחמה וסיוע לכל מי שיכלו. “החיות הללו היו באותו מקום ובאותו זמן, לפני עשור, בשביל מטרה אחת: להציל”, מספרת שרלוט, “החוויה הזו ליכדה אותם והעניקה לי את המניע לקדם את הפרויקט הזה. הם משקפים את השבריריות של הזיקנה, לאחר עשור”. למרות שחלק מ-15 הכלבים שתועדו כבר הלכו לעולמם בשיבה טובה, הם יחיו לנצח בצילומים הללו. זיכרון מהדהד שלא יעלה אבק.
גינס
רד
מרלין
אביגיל
ביילי
אוריון
ברטאגני
טארה
מוקסי
דרך My Modern Met
