דמיינו לכם שאתם מתבקשים ליצור אינטימיות מזורזת עם זר ועוד להצטלם כאשר אתם נוגעים זה בזה. רובנו אולי נירתע מהרעיון אך לא מעט אנשים הסכימו להיות שפני הניסוי בפרויקט המופלא שיזם הצלם האמריקני ריצ'ארד רנאלדי, בשם "Touching Strangers".
בדיקה: מה יש בגבינות הצהובות של טרה?
רנאלדי החל בפרויקט ב-2007 ובאביב האחרון הוציא ספר המתעד את התוצרים של הניסוי. הוא מודה שזה היה אתגר לא פשוט לחלק מהאנשים להתקרב ככה. רנאלדי ביקר בעיירות קטנות וערים גדולות בניסיון לאתר זרים שיסכימו להצטלם אחד עם השני בפוזות אינטימיות השמורות בדרך כלל לחברים, משפחה ואנשים הנמצאים בקשר זוגי איתנו. לאור הצלחת העניין כנראה, הוא אף פנה לציבור והזמין אותם לשלוח לו תמונות של זרים מוחלטים נוגעים זה בזה.
מדובר בתמונות ספונטניות שמצליחות להפיק אינטימיות ויזואלית אותנטית למרות האילוץ והיעדר ההיכרות המוקדמת בין המצולמים. רנאלדי פשוט דחף את המצולמים אל מעבר לאיזור הנוחות שלהם. הוא צבר ניסיון בפרויקט צילום אחר בעבר, "לראות את אמריקה דרך אוטובוס" כשהוא צילם אנשים מחכים בתחנות אוטובוס בכל רחבי ארצות הברית. מה שבטוח, האיש יודע כאן להנפיק תמונות חזקות ופרובוקטיביות בחלקן המעוררות תהיות לגבי קשרים אנושיים בחברה מגוונת.
מבט על התצלומים מעורר גם ניצוץ של עצב על הניכור שרובנו חשים לסביבתנו ביום יום. לפעמים זה גורם לי לתהות, למה אנחנו באמת לא יכולים סתם לדבר עם זרים ברחוב ולהפוך לחברים בקלות רבה יותר. כמה אנשים מעניינים אנחנו מפספסים בעודנו צועדים בתוך עולמנו הסגור. יש משהו מרגש בלדעת ששני אנשים שמעולם לא דיברו לפני כן יכולים לחוש קירבה כזו, גם אם היא לחלקיק השנייה, להסכים לזרום עם צילום כזה ובסוף לייצר רגע אחד מתעתע ובלתי נשכח.
