לעיתים קרובות אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו, בני האדם, שונים בצורה מהותית משאר היצורים החיים (וגם הדוממים) בטבע. בכל זאת, במהלך אלפי השנים האחרונות פיתחנו דרכים שונות לשלוט בעולם, וגענו למעמד הגזע השולט בכוכב עליו אנחנו חיים. לא צחוק.
אבל לא תמיד אנחנו כל כך שונים מהיתר. מחקר שמערך באוניברסיטת ירושלים ופורסם בכתב העת Science גילה ממצאים מעניינים על רצפי ה-DNA של שני מיני-אדם קדמונים שנכחדו לפני עשרות אלפי שנים: הניאנדרטלים וה-Denisovan.
למרות שמבחינה אבולוציונית ״ניצחנו״ את קרובי המשפחה הקדמוניים שלנו – מסתבר שבכל הקשור לגנטיקה אנחנו ממש ממש דומים להם: רצף ה-DNA שלנו זהה ב-99.84% לשלהם.
המחקר, שנערך על שרידי DNA של המינים הקדומנים האלה, לא הגיע כדי לזהות את הדמיון הגנטי, אלא כדי לנסות ולראות איזה רצפים גנטיים היו פעילים בזנים הקדומניים וכבר לא פעילים אצלנו. ה-DNA שלנו מורכב מאלפי גנים, אך לא כולם פעילים.
וכך, מה שבאמת מבדיל ביננו לבין הניאנדרטלים וה-Denisovan הוא החלקים ב-DNA שפעילים (על ידי קידוד חומצות אמיניות בהן הגוף משתמש לצרכים שונים) לבין אלה שמושתקים. כך למשל, בין הגנים שלא היו פעילים אצל המינים הקדמוניים היו כאלה שהיו קשורים להתפתחות הגפיים – מה שגרם לידיים שלהם להיות גדולות ומסורבלות יותר.
מעניין במיוחד לראות הבדלים באיזורים ב-DNA שקשורים למחלות שונות, כמו אלצהיימר, סכיזופרניה ועוד. איזורים אלה פעילים אצלנו, אך היו כבויים אצל המינים הקדמונים. מצד שני, אותם איזורים אחראיים גם להתפתחות המוחית שהיתה מכרעת בהפיכה שלנו לגזע הדומיננטי – ככה שאי אפשר להימנע גם מהשלכות שליליות.
רבים בעולם המדע מכנים את המחקר הזה פורץ דרך, אך אף אחד לא שוכח לציין שיש בו גם כמה בעיות. ראשית, הוא מסתמך על שאריות DNA ספציפיות וישנות מאוד של המינים הקדומים, שלאו דווקא מייצגות את המטען הגנטי של שאר האינדבדואלים במינים האלה. כמו כן, עדיין לא ידוע מה עוד ניתן להפיק מהמידע הרב שהתגלה במחקר.
מצד שני, גם הסקפטיים מסכימים שהמחקר הזה עשוי להיות אבן דרך להבנה טובה יותר של ה-DNA ואיך הוא עובד – תחום שעדיין מעסיק לא מעט ביולוגים.
תמונת שער: Shutterstock
