השראה היא עניין מתעתע. מה שיכול להוות השראה לאחד יכול לפגוע ולהעליב אחר. מכתב שפורסם בתחילת השבוע בפייסבוק מוכיח את זה.
״לשמנצ’יק שרץ במסלול הריצה ב-Westview אחר הצהריים״, כתב גולש פייסבוק לרץ אנונימי בו הוא נתקל במסלול הריצה הקבוע שלו: ״אתה, שהרגליים שלך בקושי מתרוממות מעל האדמה כשאתה מנסה לרוץ במסלול. אתה, שנצמד לנתיב הלא נכון, מאט את כולנו בכיוון הנגדי. אתה, שעוצר להפסקת שתייה בכל סיבוב, ושוודאי היית עוצר פעמיים בסיבוב אם היו ברזיות בשני הצדדים. אתה, שמבטך נופל בבושה לקרקע כל פעם שאנחנו עובדים. אתה, שהזיעה מכתימה את גופך כשאתה עוזב אחרי שהספקת לרוץ רק מייל אחד ב-20 דקות״.
נשמע מגעיל, נכון? אז זהו, שלא בדיוק. זו הייתה רק הקדמה למסר האמיתי של המכתב, שנועד, תאמינו או לא, לעורר השראה ברץ השמנמן:
יש משהו שאתה צריך לדעת: אתה ממש ממש שולט. בכל צעד שאתה לוקח אתה סוחב משקל כפול משלי, שנתלה מהעצמות שלך ומתחנן לצאת משם. כל סיבוב שאתה רץ, אתה משלם את החוב של עוד ארוחת חצות, עוד קינוח, עוד בירה. הטמפרטורה מתחת לאפס, אבל אתה לא נותן לזה לעצור את השגרה שלך. זו לא הפעם הראשונה שאתה כאן, וזו בטח לא תהיה הפעם האחרונה. התחלת מסע שנמשך תקופת חיים שלמה, והתחלת אותו לפחות 12 ימים לפני שההחלטות שלך לשנה החדשה יכנסו לתוקף.
אתה רץ ללא מוזיקה, ואני יכול רק לדמיין את המנטרות שרצות לך בראש כשאתה רץ ולוקח איתך את המשקל העודף המתכווץ גם לסיבוב הבא. קדימה, רגליים. תשתקו, רגליים. לך תזדיין, שומן. אם רק היית מסתכל לי בעיניים בפעם הבאה שהיית רץ מולי, הייתי רואה שאני לא שופט אותך. אין לי שום דבר חוץ נכבוד כלפיך. כל הכבוד.
אז מה, מעורר השראה או עולב? מצד אחד, נראה שמי שכתב את ההודעה באמת רצה לתת כבוד לחברו למסלול הריצה. מצד שני, הטון בו נכתב הטקסט הזה בהחלט שופט, גם אם הוא מתיימר לא להיות כזה. הכותב חזר שוב ושוב למבנה גופו של הרץ במידה מתנשאת למדי.
ואכן, הרץ השמן לא ממש התרגש ממילות ההשראה. כעבור מספר ימים הוא כתב את תגובתו למכתב שהפך ויראלי. ״אני מציע לך לא לשפוט אותי כלל״, כתב הרץ השמן, וסיפר שאין לכותב המקורי מושג מה עבר אליו. הוא כתב שמסעות הריצה שלו התחילו כבר מזמן, ושהוא הוריד כבר למעלה מ-40 קילוגרמים מאז שהתחיל לרוץ. הוא גם כתב שהוא לא אוכל ״ארוחות חצות״ או קינוחים, ומשתדל לשמור על אורח חיים בריא יותר משך חבריו הרזים.
״הצלחת לעבוד על אנשים בפייסבוק, אבל לא הצלחת לעבוד עליי״, הוא כתב: ״אין לך את הכבוד למסע שלי, כי אתה לא מכיר את המסע שלי. סיפרתי את הסיפור שלי לאלפי אנשים. סיפרו לי שעוררתי השראה ברבים מהם. לא בגלל הדרך בה אני רץ אלא בגלל מי שאני. לא בגלל הקילוגרמים שהשלתי אלא בגלל המילים שהיו בתוכי במשך שנים״.
״בפעם הבאה שאתה רואה אותי במסלול, עשה לעצמך טובה: תסתכל לכיוון השני. אני לא נראה כמו שפעם נראיתי. אני לא רוצה להיות ההשראה שלך או המוטיבציה שלך. אני רץ. רצתי כשהייתי שמן יותר ואני ממשיך לרוץ היום. ורצים עושים דבר אחר. הם רצים. הם לא כותבים על רצים אחרים״.
מה דעתכם? האם מדובר בנעלב כרוני, או שכותב הפוסט המקורי באמת הגזים במכתב שלו? התשובה, ככל הנראה, תלויה בהשקפת העולם. לא נראה שהאצן שכתב את המכתב המקורי התכוון להעליב, אבל הטון שלו אכן יצא מתנשא למרות זאת, והאצן גדול הממדים לא לקח זאת ברוח טובה. כאמור – השראה היא עניין מתעתע.
אילוסטרציה: Shutterstock
דרך Group Think
