במיעוט שבין המדינות המערביות שעדיין מנהיגות עונשי מוות נהוג לתת לאסירים חסר אחד אחרון: ביום ההוצאה לאור מאפשרים להם לבחור לעצמם את הארוחה האחרונה שלהם – בדרך כלל תחת מגבלה כספית מסוימת ומתוך מבחר מצומצם של מסעדות שנמצאות בסביבת בית הכלא בו הם מוחזקים.
הצלם הניו-זילנדי הנרי הרגריבס קרא כתבה על כך שבטקסס יש גורמים שרוצים לבטל את המנהג הזה. הכתבה הזאת גרמה לו לחשוב. ״האדיבות הזאת, ׳היי, אנחנו הולכים להרוג אותך אבל מה בא לך לאכול?׳ פשוט צרמה״, הוא כתב באתר שלו, ויצא בפרוייקט צילום אותו הוא מכנה ״אין מנה שניה״.
הרעיון של התמונות האלה הוא ליצור מחדש ייצוג של 12 ארוחות אחרונות אמיתיות לגמרי של אסירים שהוצאו למוות. ״כשערכתי את התחקיר, מצאתי שבאופן משונה זה ממש הופך את האסירים האלה לאנשים. לרגע, אנחנו יכולים להזדהות איתם עם הגורם המשותף הזה – האוכל״, הוא כתב.
מעניין לראות את המשותף והשונה בין הארוחות. רובן כוללות מזון מטוגן ולא בריא, כזה שעושה בדרך כלל צרבת וכאב בטן. כנראה שכשיודעים שהמוות נמצא מעבר לפינה כבר לא שמים חשבון על הערכים התזונתיים של המזון.
ויש גם את הבקשות המיוחדות. אסיר אחד שסירב לאכול, או אחר שדרש לקבל את הארוחה המסורתית של בית הכלא במקום להזמין ארוחה מיוחד. אסיר אחר ביקש לקבל זית אחד עם גלעין. אחר הסתפק בשני כדורי גלידת מנטה. אחר הזמין עוגה לקינוח אך לא אכל אותה כי הוא רצה ״לשמור אותה למועד מאוחר יותר״. ויש גם את זה שביקש לאכול את הארוחה שלו בזמן צפייה בסרט ״שר הטבעות״.
האוכל אכן הופך את הנידונים למוות האלה לבני אדם, עם רצונות והרגלים משלהם. הארוחה האחרונה היא הבחירה האחרונה שהם זכו לעשות בעצמם. למרות זאת – יש לנו הרגשה שלרובם בכלל לא היה תיאבון.
דרך BuzzFeed
