13 דברים שנזכור מהרב עובדיה יוסף ז”ל

יותר מ-700 אלף בני אדם ליוו הערב את הרב עובדיה יוסף בדרכו האחרונה לאחר שמת היום (שני) בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים בגיל 93. התגובות ברשת נעות מבכי ואבל פומבי (באתרי החדשות וחלק מהפידים) ועד להסתייגות, זלזול וביקורת (פידים אחרים). על אף כמות הנוכחים העצומה בהלוויה של הערב, יש חלוקה ברורה ביחס למותו של הרב יוסף בין מאמינים (אבלים) לבין חילונים (‘מכבדים’ או ‘מגנים’ אך לרוב אדישים).

ולמרות זאת, הרב יוסף לא ייזכר כדמות מגזרית בהיסטוריה הישראלית הצעירה. הוא היה אחת הדמויות החזקות בפוליטיקה הישראלית על אף שלא נשא תפקיד רשמי זה כמה עשרות שנים, אחד מגדולי הדור החרדיים, נשיא מועצת חכמי התורה של ש”ס, הרב הראשי לישראל לשעבר, זוכה פרס ישראל ועוד. מפוסקי ההלכה החשובים של הדורות האחרונים, שחתום על כמה פסיקות היסטוריות, וסמלם הנערץ של מאות אלפי יהודים מזרחים בארץ ובעולם. הוא סימל לא רק מחאה פוליטית מעמדית, אלא בעיקר רנסאנס תרבותי ספרדי שהתמקד בהלכה הספרדית לדורותיה, חלקה בא לידי ביטוי בפרגמטיות מפתיעה (את מי שאינו מכיר את פסיקותיו), רצון לאחד בין העדות והעדפת פסיקה מקהלה על פני מחמירה.

1. על החדשנות

המפעל ההלכתי של הרב יוסף הוא בגדר חידוש, שכן בקשתו לאחד את המסורות ההלכתיות לאור פסקי רבי יוסף קארו, מחבר ה”שולחן ערוך”. במסגרת מפעל זה מבקש הרב יוסף לאחד את מנהגי העדות בארץ ישראל, תוך ויתור על מנהגים ומסורות (לעתים רבות, קבליות) שנהגו העדות השונות בארצות מוצאם, טרם עלייתן לארץ ישראל.

2. פרגמטיות

כרב ראשי פעל הרב יוסף במספר עניינים הלכתיים וחברתיים בעלי תהודה ומשמעות לאומית: בין השאר, התרת נישואין עם הקראים (פסק ברוח זו עוד בטרם הגיע למשרת הרב הראשי). ב-1973 נבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל, לצד הרב שלמה גורן (שהיה רוב התקופה יריבו), ופסיקותיו הפכו להיסטוריות. בפסק הלכה מפורט ומנומק הרב עובדיה התיר את כל העגונות של מלחמת יום הכיפורים, ובפסק הלכה אחר קבע כי ביתא ישראל, או הפלאשים, הם יהודים, מה שהפך את יהודי אתיופיה לזכאי עלייה על פי חוק השבות. ב-1983 פרש בניגוד לרצונו מהרבנות, בגלל חוק שקצב את כהונת הרבנים לעשר שנים, אך המשיך לכהן כדיין בבית הדין הרבני.

רגעי הכתרתו של הרב עובדיה יוסף לתפקיד הרב הראשי הספרדי לישראל. הסרטון מתעד את מסע ההכתרה של הרב יוסף בבית הכנסת הגדול בתל אביב-יפו ב-1972.

3. על שחקני כדורגל

“שילכו ללמוד תורה ויפסיקו לעסוק בדברים המטופשים שלהם. כל המוח שלהם ברגליים בעוד שהמוח שלנו בראש. מי ייתן וכולם יחזרו בתשובה”.

4. גמישות הלכתית

אחד מעקרונות היסוד הפסיקתיים של הרב יוסף הוא בקשתו להקל ולא לפסוק לחומרא. הרב יוסף רואה עיקרון זה כמייחד את מסורת הפסיקה הספרדית ביחס לזו האשכנזית. הרב יוסף מבקש לקרב את הקבוצות היהודיות-ישראליות לקיום מרבי של המצוות עד כמה שאפשר. כדי לעשות זאת “הוא מוכן לנקוט מדיניות הלכתית שמצד אחד, תמזער את הפגיעה בדרישות ההלכה, ומצד אחד, יש בה ויתור על קיומה המלא של ההלכה” (אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמ’ 95). ניתן לראות זאת במספר פסיקות. כגון, במתן תעודת הכשר למסעדה המגישה מאכלי בשר וחלב ‏(יביע אומר, ד, יו”ד ז),‏ שחיטה של עוף שיש בו חשש טריפה (יביע אומר, ו, יו”ד ג), לבישת מכנסים אצל נשים (יביע אומר, ו, יו”ד יד).

5. כושים ילמדו תורה?

“היה צונאמי ויש אסונות טבע נוראיים. כל זה ממיעוט התורה. איפה שיש תורה זה מקיים את העולם. שמה [בניו אורלינס] יש שם כושים. כושים ילמדו תורה? יאללה נביא להם צונאמי, נטביע אותם. מאות אלפים נשארו בלי קורת גג. עשרות אלפים הרוגים. כל זה כי אין להם הקדוש ברוך הוא”. על הוריקן קתרינה והצפת ניו אורלינס, 6 בספטמבר 2005.

6. על רופאים המעודדים הפלות

“בהמות שלא יודעים כלום. רפאים אני קורא להם, הורגי הנפשות הללו”.

7. על החילונים

הרב יוסף הרבה לכנות את המצב העכשווי – “דור החופש והדרור”. ביטוי זה בא לבטא מציאות מודרנית של קהילה יהודית אשר איננה מחויבת להלכה, והסמכות הרבנית איבדה ממרכזיותה. במציאות זו הרב יוסף עורך הבחנה בין חילונים להכעיס, ובין “חילונים” שראה, למשל, במצרים, אשר לצד מחויבות פרקטית חלשה או לא מלאה, עמדה אמונה חזקה באלוהים ובחוקי התורה. את ה”מסורתיים” ביקש הרב יוסף לקרב, כל זאת, בין השאר, בעזרת פסיקה מקילה. למשל, בפסיקתו כי מחללי שבת אינם בחזקת מומרים לכל התורה, דהיינו אינם בחזקת גוי, ולכן אם נגעו ביין אינם פוסלים אותו.‏‏

8. על בתי המשפט

הרב יוסף התנגד להליכה לבתי המשפט הישראלים, מאחר שאינם דנים על פי דין תורה

“אלו קוראים את עצמם בית משפט עליון? לא שווים. בבית משפט תחתון צריך לשים אותם. הם, בשבילם ברא את כל הייסורים שבעולם. כל מה שישראל סובלים, רק בשביל הרשעים האלה. ריקים ופוחזים. שפחה כי תירש גבירתה. מה הם יודעים? ילד שלנו בן 7 – 8 שנה יודע ללמוד יותר טוב מהם ללמוד תורה. אלה שמו אותם בבית משפט עליון. מי בחר בהם, מי עשה אותם שופטים, אלא שר המשפטים, צר ואויב. הוא אהב אותם והוא המליץ שצריכים לבוא אצל הנשיא והנשיא שם אותם שופטים. מה, עשו בחירות? מי אמר שהעם רוצה כאלה שופטים רשעים כאלה. כולם סוררים ומורים. אין להם לא דת ולא דין. כולם בועלי נידות. כולם מחללי שבת. אלה יהיו השופטים שלנו? עבדים משלו בנו”. על שופטי בית המשפט העליון.

9. על ארץ ישראל השלמה

הרב יוסף הביע עמדה עקרונית, שמצוות יישוב ארץ ישראל אינה עומדת בפני פיקוח נפש, תוך שהוא שם לפתחם של המומחים (ראשי צבא ומדינאים) להחליט האם מציאות מסוימת היא בבחינת פיקוח נפש. באם התשובה חיובית, ניתן להחזיר שטחי ארץ ישראל.

10. על בחורי ישיבה

“מי שחושב מחשבות אוון על בחורי הישיבות וקורא אותם פרזיטים, הוא מנוול, אפיקורוס… מותר להרוג אותו”.

11. על המדינה

הרב יוסף אסר לומר הלל בברכה ביום העצמאות.‏‏ בין השאר נימק את האיסור: “הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה”.

12. על תרומת איברים

ב-24 במרץ 2008 אשרה הכנסת חוק הקובע כי מוות מוחי הוא מוות לכל דבר. מפלגת ש”ס תמכה בחוק, לאור הוראתיהם של הרב יוסף והרב שלמה משה עמאר. חרף התמיכה בחוק, הרב יוסף קרא שלא לחתום על כרטיס אדי‏‏. הרב יוסף לא שינה דעתו משנת תשכ”ז שבה אסר השתלת איברים לחינם אלא במקרה של פיקוח נפש מידי וגם בו צריך התייעצות עם גדולי הדור.

13. על יוסי שריד

“הוא סיטרא אחרא. שטן. יימח שמו. ויש למחות את זכרו כזכר עמלק. בקריאת המגילה בשעה שתגידו ארור המן, תגידו גם ארור יוסי שריד… השם ישים דמו בראשו וייתן בו נקמות שנעשו בהמן… כך כל הנקמות שעשו בהמן יעשו גם ביוסי שריד.”

דרך דעת, ויקיציטוט. בתמונת שער: משפחת יוסף במצרים. מימין: הרב עובדיה, עדינה, יעקב והאם מרגלית. רפרודוקציה: לאה גולדה-הולטרמן

מנוי
הודע ל
guest

0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
Forgot your password?

Note: Your password will be generated automatically and sent to your email address.

Forgot Your Password?

Enter your email address and we'll send you a link you can use to pick a new password.

דילוג לתוכן