כשציינתי 19 התייבשתי יום יום במשרד הצבאי שלי. כאשר איסטון לצ’אפל חגג את יום הולדתו ה-19 הוא כבר היה מייסד של חברת טכנולוגיה שכבר מתחילה לשנות לטובה את חייהם של קטועי הגפיים.
לצ’אפל עובד בשנים האחרונות על הדור הבא של התותבים. לא עוד מכשירי נגישות פשוטים ומוגבלים במחירים מופקעים, אלא מכשירים אלקטרוניים מורכבים שיכולים לשחזר לפצועים את כל היכולות המוטוריות שהם איבדו – וכל זה במחירים שווים לכל נפש.
את הרעיון למהפך הזה קיבל לצ’אפל כשהיה בכיתה ז’. ילדה חדשה הצטרפה לכיתה שלו, והיא היתה קטועת יד. הפרוטזה שלה היתה פשוטה מאוד, בעלת חיישן אחד ואפשרות אחת ויחידה לתנועה: סגירת ופתיחת יד. כשאיסטון שאל את הילדה כמה עלה התותב הזה הוא נדהם מהתשובה: 80,000 דולר.
ימים ספורים לאחר מכן הוא התחיל לעבוד על הקונספט שלו ליד תותבת משוכללת. את האבטיפוס הראשון הוא בנה בעזרת אבני לגו ומנועים שהוא הוציא ממסוקים זעירים וזולים על שלט רחוק. למרות אמצעי הייצור הזולים, הוא פיתח מוצר מתקדם, שמאפשר שליטה עצמאית בכל אחת מהאצבעות – ומאז זה מפעל חייו.
כאשר סיים ללמוד בתיכון הוא פתח חברה משלו, ועבד על עוד ועוד תותבות. אף אחת מהתותבות האלה עדיין לא הפכה למוצר מסחרי, אבל ההתקדמות שלו בתחום מסחררת: היום יש ברשותו אבטיפוס ליד תותבת עם תנועתיות מלאה שנשלטת על ידי גלי מוח, ועלות הייצור שלה עומדת על 350 דולרים בלבד. איפה ה-60,000 דולר שעולה היום (בממוצע) עד תותבת בארצות הברית ואיפה הוא.
תמונה דרך טוויטר
לאחרונה לצ’אפל היה צריך לבחור מה לעשות עם מפעל החיים שלו. לקנות פס ייצור ולהתחיל לסחור בהמצאות שלו? אולי למכור את הטכנולוגיות לחברת תותבות קיימת ולהתעשר?
בשביל לענות על השאלה הזו, איסטון היה צריך לחזור לסיבה המקרית בגללה הוא התחיל לעבוד על תותבים – וכשעשה זאת התשובה היתה פשוטה. במהלך כנס CES הוא שיחרר את כל העבודה שלו, שכוללת את המודלים התלת-ממדיים של התותבות והתוכנה שמפעילה אותם, חינם לכל דורש, וסיפר שכל מה שהחברה שלו עושה זמין כעת במסגרת רשיון קוד פתוח.
הילד הזה כאן כדי לשנות את העולם. סביר להניח שעוד נשמע עליו.
דרך uproxx
