facebook_pixel
תוכן מקודם

על הסכין: למה האבטיחים בשנים האחרונות כבר לא מתוקים כמו פעם?

אבטיחים

השולחן הישראלי הקייצי השתנה בשנה האחרונה. הוא כבר לא נראה כבשנים הקדומות, הוא חסר את הצבע האדום הזה שהפיח חיים בכל בית ישראלי. מי שטעם בקיץ הזה אבטיחים יודע בדיוק על מה אני מדבר. אין דרך יפה להגיד את זה האבטיחים הישראליים הפכו חסרי כל טעם. וכמדינה שמגדלת כ- 150 אלף טון אבטיחים בשנה וגם מהווה צרכנית גדולה של הפרי – מדובר בקרייסס של ממש.

אז מה קרה לאבטיח הישראלי המתוק? מי הוציא את הטעם המתוק והפך אותו לחמצמץ? והאם אפשר להציל את אחד מענפי החקלאות המוצלחים ביותר שהיו לנו כאן, בישראל?

מה קרה לאבטיח הישראלי? יצאנו לבדוק.

הנתונים בהחלט מדאיגים: אנחנו, הישראלים, קונים פחות אבטיחים ומעריכים כי מדובר בירידה של כ – 40 אחוזים בצריכה של הפרי הקסום הזה. ומה הפלא? יש תחושה שמישהו "הוציא" את הטעם המתוק והנפלא שמאפיין את האבטיח ותחת זאת "הכניס" טעם חמצמץ ולא אופייני.

כאשר חיפשנו את האחראיים לשינוי בטעמו ובמרקמו של האבטיח הישראלי גילינו שאפשר לשים את האצבע על כמה גורמים עיקריים.

גורם אחד הוא האופן שבו החלו לגדל אבטיחים בישראל. נכון להיום אבטיחי ישראל גדלים על שורשי דלעות במעין הכלאה בין מינית. אולם מסתבר כי בסיס הדלעת לא עושה טוב לטעמו של האבטיח. ייתכן והבסיס הדלועי פשוט לא מתאים והוא פוגם בטעמו ובמרקמו של האבטיח.

גורם אחר שעשוי להסביר את הירידה באיכות הטעם הוא הבצורת. אנחנו נמצאים בסופה של עוד שנה שחונה ונטולת גשמים, ובאקלים כזה מתפתחים ומשגשגים להם מיני וירוסים וחרקים שפשוט תוקפים את האבטיחים שלנו, מזיקים להם ופוגמים בטעמם. במצב כזה צריך לעמול על פיתוח זני אבטיחים שיהיו עמידים בפני המזיקים והווירוסים, וזה לוקח זמן.

הגורם השלישי שיכול להסביר את טעמו הרע של האבטיח בשנים האחרונות טמון בקרקע. גם הקרקע חשופה ליותר מחלות ונזקים אם בגלל בסיס הדלעת שאינו מתאים לגידול אבטיחים ואם בשל תוספי דישון והזנה כימיים.

כך או כך או כך, האבטיחים של היום תפלים, חמצמצים, בעלי מרקם מוזר ובלתי אכילים בעליל, ואנחנו הישראלים מצביעים בארנק וכבר לא קונים אבטיח על הסכין.

עדיין לא מאוחר, יש פתרונות יצירתיים להצלת ענף האבטיחים בישראל.

מומחים מדברים על כמה פתרונות אפשריים להצלת טעמו ומרקמו של האבטיח הישראלי והחזרתו לשולחן האוכל הישראלי.

פתרון אחד הוא טיפול בקרקע ובצמח על ידי חומרי הזנה ביו-סטימולנטים (מזרזי גדילה). במקום להזין את הקרקע בדשנים וחומרי הזנה כימיים, שמזיקים לקרקע בטווח הארוך, יש לעבור לביו-סטימולנטים המבוססים על תרכובות סוכר המגיעות ממקורות צמחיים. רכיבי תרכובות אלו מגיעים גם לממברנות המיקרוארניזמים ומזינים את המיקרואורגניזמים. בנוסף ביו-סטימולנטים אלו מזינים לא רק את הקרקע כי אם גם את הצמח ושורשיו וכך מגיעים לרמת סוכר טובה יותר בפרי.

אלי האיש, מגדל אבטיחים באזור בקעת הירדן וים המלח, סיפר: "למעשה מה שנתן לנו השימוש בביו-סטימולנטים זה צמח בריא יותר, וכתוצאה מזה האבטיח היה בצבע טוב יותר, בגודל גדול יותר, וטעים יותר, מתוק יותר. העקה של המליחות (בקרקע) יוצרת מצב שהצמח לא מפתח. הביו-סטימולנטים גורמים לשורשים לקבל את הדשן, והאבטיחים יום לפני קטיף נראים ככה (ראו סרטון בהמשך), ויש פה רמה של גודל של אבטיח רגיל, לא מורכב, שקשה מאוד להגיע אליו במקומות האלו, באדמות האלו."

עוד הוא מוסיף: "השימוש בביו-סטימולנטים תרם בצורה משמעותית להתמודדות גם עם מחלות עלים וגם עם מזיקים. ואבטיח כזה שלמעשה השלים את תקופת ההבשלה שלו על הצמח, על צמח בריא, הוא יביא גם לרמת סוכרים טובה. הבריאות שהצמח מקבל מההזנה הזאת, מאפשרת לו להרים אבטיח גדול יותר. אין הסבר אחר. אין פה אבטיח אחד שהוא פחות מ- 6 קילו".

פתרון אחר הוא לחדול מלגדל את האבטיחים על בסיסי דלעות. ייתכן שהגידול על בסיסי דלעות היה טוב עד לתקופה מסוימת, בתנאי אקלים מסוימים, וכעת, בשנים האחרונות, בסיסי דלעות הן בעוכריו של גידול זה. גם נבדקת האפשרות שבסיסי הדלעות מתאימים לגידול אבטיחים רק באזורים מסוימים בארץ, בעוד שבאזורים אחרים הם פוגמים באיכותו ובטעמו של האבטיח.

לכל בעיה יש פתרון, רק צריך לדעת היכן לחפש אותו ולא לפחד לנסות דברים חדשים. בינתיים, שמחנו לגלות שיש מי שמודע לבעיה ועובד על פתרונות. כל שנותר לנו לעשות זה לקוות שלפחות בקיץ הבא נוכל לשבת ולאכול אבטיח מתוק וטעים עם או בלי גבינה מלוחה - ליד.

בשיתוף עם אתר "דשנים" - כל המידע על דישון לחקלאות ולגינון

תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה

הקליקו כאן כדי להוסיף תגובה

אודות הכותב

דודי שרון

דודי שרון

דודי שרון - אסטרטג ומקדם אתרים. בין היתר אבא ל-30 חתולים :)

Your reaction

חביב
עצוב
מצחיק
OMG
WTF
וואו

תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה

הקליקו כאן כדי להוסיף תגובה

-->